מטרת המחקר הייתה לבדוק בעזרת סקירה שיטתית ומטה אנליזה את התוצאות של EVT מול הטיפול הרפואי הטוב ביותר בלבד בקרב חולים אלו.
שיטות:
- נכללו 10 מחקרים תצפיתיים הכוללים 1,871 חולים (866 בקבוצת EVT, 1,009 בקבוצת טיפול רפואי)
- כל החולים טופלו מעבר ל־24 שעות מאז “last known well“
- התוצאות שנבדקו כללו:
- תפקוד עצמאי (mRS 0‑2) לאחר 90 יום
- תפקוד מצוין (mRS 0–1)
- דימום תוך־מוחי סימפטומטי
- תמותה לאחר 90 יום
- בוצעו ניתוחים סטטיסטיים כולל חישוב OR מותאם ותת־ניתוחים לפי חומרת השבץ, סוג הדימות ואתר החסימה
תוצאות עיקריות:
- EVT מעבר ל‑24 שעות קשור לסבירות גבוהה יותר להגיע לעצמאות תפקודית (mRS 0‑2) לאחר 90 יום, עם OR ≈ 4.62
- גם תוצאה מצוינת (mRS 0–1) הייתה טובה יותר בקבוצת EVT, עם OR ≈ 5.68
- עם זאת, EVT מלווה בסיכון מוגבר לדימום תוך־מוחי סימפטומטי (OR ≈ 9.54)
- לא נמצא הבדל מובהק בתמותה לאחר 90 יום בין הקבוצות (OR ≈ 0.63)
מגבלות:
- רוב העדויות מבוססות על מחקרים תצפיתיים ולא על ניסויים אקראיים; איכות הראיות מוגדרת נמוכה
- קיים סיכון להטיית בחירה (selection bias) בחולים שנבחרו לקבל EVT בשלב מאוחר
- לא ניתן להסיק ממחקרים אלה באיזה תת‑קבוצה המטופלים מקבלים את התועלת המרבית
מסקנות:
- EVT מעבר ל־24 שעות עשוי להביא לתוצאות תפקודיות טובות יותר בהשוואה לטיפול רפואי בלבד אצל חולי LVO, עם סיכון מוגבר לדימום תוך־מוחי אך ללא עליה בתמותה
- לאור איכות הראיות הנמוכה, נדרשים ניסויים אקראיים גדולים כדי לאשר את ההשפעה ולהגדיר קריטריוני סלקציה ברורים
משמעות קלינית:
- במרכזים עם יכולת לאבחנה מדויקת (למשל באמצעות דימות מתקדם), ניתן לשקול EVT גם בשלב מאוחר (מעל 24 שעות) בחולים עם LVO ופרנמברה נשארת
- חשוב לשקול את הסיכון לדימום ולדון עם המטופל/משפחתו אודות תועלת מול סיכון
- נדרש איסוף נתונים נוסף וניהול מדדים ברורים של סלקציה לביצוע EVT בבטחה
ד”ר דוד אוריון, מצנתר מוח, נוירולוג, מנהל מחלקת שבץ ומחלות נוירווסקולריות, המרכז הרפואי שיבא, תל־השומר
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!