בפרפור פרוזדורים (AF), רוב הקרישים נוצרים באוזנית העלייה השמאלית.
הטיפול הסטנדרטי הוא נוגדי קרישה (בעיקר DOACs), אך בחולים עם סיכון גבוה לדימום עולה השאלה: האם ניתן להחליף זאת בפרוצדורה של סגירת האוזנית (LAAC)?
שיטות
- מחקר אקראי רב־מרכזי (CLOSURE-AF)
- חולי AF עם אינדיקציה לאנטיקואגולציה אך גם סיכון דימומי משמעותי
- השוואה בין:
- LAAC
- טיפול תרופתי (בעיקר DOACs)
- תוצא ראשי משולב:
- שבץ
- תסחיף סיסטמי
- דימום משמעותי
- תמותה קרדיווסקולרית
תוצאות עיקריות
יעילות (שבץ ותסחיפים)
- לא הוכחה עדיפות של סגירת האוזנית על טיפול תרופתי
- לא הושגה מובהקות ברורה של non-inferiority במלואה (במובן הסטטיסטי המחמיר)
בטיחות
- בקבוצת ה-LAAC:
- יותר סיבוכים פרוצדורליים מוקדמים
- בטווח הארוך:
- ירידה מסוימת בדימומים בהשוואה לנוגדי קרישה
תמותה
- לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות
פרשנות קלינית
זהו מחקר חשוב כי הוא פחות ‘חיובי’ ל־LAAC בהשוואה למחקרים קודמים:
- בניגוד למחקרים מוקדמים יותר (למשל PROTECT-AF / PREVAIL), כאן:
- לא הודגמה superiority
- וגם ה־non-inferiority פחות משכנעת
המשמעות הקלינית:
- נוגדי קרישה נשארים טיפול הבחירה (first line) ברוב חולי AF
- סגירת האוזנית:
- אופציה בחולים נבחרים מאוד
- בעיקר עם:
- דימומים חוזרים
- קונטרה־אינדיקציה אמיתית לאנטיקואגולציה
נקודות מפתח
- LAAC ≠ תחליף שגרתי לנוגדי קרישה
- יתרון אפשרי: פחות דימומים לטווח ארוך
- חסרונות:
- סיכון פרוצדורלי
- יעילות לא עדיפה
- הבחירה חייבת להיות אישית ומבוססת סיכון
סיכום
במחקר CLOSURE-AF, סגירת האוזנית השמאלית לא הראתה יתרון ברור על טיפול תרופתי בנוגדי קרישה בחולי פרפור פרוזדורים עם סיכון לדימום, ולכן נשארת אופציה סלקטיבית ולא טיפול קו ראשון.










תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!