מתן חמצן באמצעות צינורית דרך האף לילודים פגים במהלך ההתאוששות הינו טיפול שכיח אך טרם נלמד במידה מספקת. בכדי ללמוד עוד אודות טיפול זה, בחנו החוקרים וריאציות שונות של העברת חמצן באמצעות צינורית דרך האף בכמה מרכזים רפואיים, את שכיחות רישום מתן רמות נמוכות של חמצן, ואת יכולת ההחזרה לנשימת אויר רגיל. החוקרים שיערו כי חלק מהילודים המקבלים חמצן בצינורית דרך האף מקבלים רמות חמצן הזהות לרמות המצויות באויר החדר.
המחקר נערך בקרב 187 ילודים שנולדו מתחת למשקל 1250 גרם. כל הילודים נבדקו בגיל לידה של 36 שבועות, במסגרת ניסיון אתגר בהורדה מתוזמנת של רמות החמצן בכדי לאפשר העברה לנשימת אויר חדר. תוצאות בדיקת האתגר הושוו לאחוז החמצן הנשאף (FIO2) שניתן להם, שחושב כערך ה- FIO2האפקטיבי. ילודים שבהם נשמרו ערכי רוויה בחמצן של 90% ומעלה, במהלך הפסקת מתן החמצן ולאורך תקופה בת 30 דקות באויר חדר הוגדרו כילודים שעברו את בדיקת האתגר.
52 ילודים ( 27.8%) קיבלו ריכוזי חמצן בקצב זרימה באמצעות צינורית דרך האף שהעלו ערךFIO2 אפקטיבי של פחות מ-0.23. 16 מהם קיבלו ריכוזי חמצן בקצב זרימה שהעלו ערךFIO2 אפקטיבי של 0.21. בנוסף לכך, 22 ילודים (11.8%) קיבלו במכוון אויר חדר באמצעות צינורית דרך האף. 72% מהילודים שקיבלו ערך FIO2 אפקטיבי של פחות מ-0.23 עברו את בדיקת האתגר בהעברה לנשימת אויר חדר.
החוקרים מצאו כי מתן חמצן בקצב זרימה ובריכוז המעלים ערךFIO2 אפקטיבי נמוך הינו שכיח. הם משערים שחלק מהמקרים, כולל מתן רשלני של ערךFIO2 אפקטיבי הזהה לערך המצוי באויר החדר, קשורים למחסור בידע אודות ערך ה-FIO2 האפקטיבי. הם מסכמים כי חישוב שגרתי של ערכי ה- FIO2האפקטיביים עשוי לעודד ביצוע ניסיונות מוקדמים יותר בהעברה לנשימת אויר חדר וכך להפחית את משך הזמן הבלתי-הכרחי של מתן טיפול בחמצן.
PEDIATRICS Vol. 116 No. 4 October 2005, pp. 857-861
הערות עורך:
באופן כללי אנו הרבה יותר טובים לדעת מתי יילוד צריך הנשמה, תוספת חמצן מאשר מתי וכיצד ניתן לגמול אותו מתוספת זו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!