רקע

על פי מטא־אנליזה פרוספקטיבית (NeOProM), יעד ריווי חמצן (SpO2) גבוה (91%–95%) בהשוואה ליעד נמוך (85%–89%) עשוי להפחית תמותה ואת הסיכון לדלקת מעי נמקית (NEC) כירורגית, אך מנגד מעלה את הסיכון לרטינופתיה של פגות (ROP) המצריכה טיפול ולמחלת ריאות כרונית (CLD).

שיטות מחקר

המחקר השתמש במודל החלטה אנליטי מבוסס מיקרו־סימולציה ברמת המטופל הבודד. הנתונים התבססו על נתוני לידה לאומיים בארה”ב ומאגר הנתונים של רשת ורמונט־אוקספורד (VON) בין השנים 2019–2023. המודל דימה עוקבת לידה שנתית של 19,050 פגים קיצוניים (גיל היריון 23–27 שבועות), אשר חולקו ל־16 תת־קבוצות ביצועים על בסיס סיכוני הבסיס לתמותה ו־ROP במרכזים השונים. התוצא העיקרי שנמדד היה ‘יחס פשרת סיכונים’ (RTOR – Risk Trade-Off Ratio) המוגדר כמספר המקרים הנוספים של ROP המצריך טיפול עבור כל מקרה תמותה שנמנע.

ממצאים עיקריים

• אימוץ אוניברסלי (Universal Adoption): החלת מדיניות אוניברסלית של יעד סטורציה גבוה (91%–95%) על פני כלל המרכזים נקשרה לממוצע של 638 פחות מקרי מוות, אך הובילה לממוצע של 551 מקרים נוספים של ROP המצריך טיפול. בנוסף, יעד החמצן הגבוה נקשר ל־301 פחות מקרים של NEC כירורגי, אך ל־1947 מקרים נוספים של CLD
• יחס פשרת סיכונים (RTOR): ה־RTOR הממוצע עבור יעד SpO2 גבוה עמד על 0.91. כלומר, כ־0.91 מקרי ROP נוספים על כל מוות שנמנע. ב־99.6% מהסימולציות, ה־RTOR היה קטן מ־2, וב־72% מהן קטן מ־1
• השפעת סיכוני הבסיס המקומיים: נצפתה שונות רבה ביחס הפשרה בין תת־הקבוצות; ה־RTOR עמד על 0.16 בלבד במרכזים בעלי סיכון התמותה הגבוה ביותר וסיכון ה־ROP הנמוך ביותר, והגיע עד ל־2.52 במרכזים בעלי מאפייני סיכון שונים. תת־קבוצת הפגים שנולדו בשבוע 24 הציגה את ה־RTOR הממוצע הגבוה ביותר בחלוקה לפי גיל היריון (1.12), ואחריה שבוע 25 (1.01)
• אסטרטגיות אימוץ: במודל של אימוץ סלקטיבי, התאמת יעדים ספציפיים למרכזים הייתה מועדפת ב־50% מהסימולציות אם התקבלה פשרה של עד 2 מקרי ROP לכל מוות שנמנע. עם זאת, אימוץ אוניברסלי של יעד הסטורציה הגבוה (91%–95%) הועדף ביותר מ־90% מהסימולציות אם סף הקבלה עמד על 4 או יותר מקרי ROP המצריכים טיפול על כל מקרה מוות שנמנע.

מסקנות

הבחירה ביעדי SpO2 אינה צריכה להיות אחידה בהכרח, ועליה להיות מושפעת מסיכוני הבסיס הספציפיים של הפגייה (NICU) ומהאופן שבו הצוות הרפואי ובעלי העניין השונים מעריכים את הפשרה שבין מניעת תמותה לבין עלייה בסיכון לפגיעה ראייתית חמורה. מחקר זה מציע כי מרכזים קליניים בודדים יכולים להשתמש בשיעורי התמותה וה־ROP הבסיסיים המקומיים שלהם כדי לחשב את ה־RTOR הייעודי להם, וכך להחליט האם אימוץ יעד חמצון גבוה (91%–95%) תואם את הערכים וההעדפות של אוכלוסיית המטופלים שלהם.

Modeling Oxygen Saturation Targets, Mortality, and Retinopathy Among Extremely Preterm Infants
Brian C. King, MD; John A. F. Zupancic, MD, ScD; Erika M. Edwards, PhD, MPH; Danielle E. Y. Ehret, MD, MPH; Jeffrey D. Horbar, MD Roger F. Soll, MD; Barbara K. Schmidt, MD, MSc
JAMA Network Open. 2026;9(7):e2624727. doi:10.1001/jamanetworkopen.2026.24727

הערות העורך

מחקר זה מדגים לנו כי אל לנו לאמץ באופן עיוור המלצות גורפות, אלא עלינו לראות את אוכלוסיית המטופלים שלנו, לראות אם היא דומה או שונה מאוכלוסיית המחקר ובהתאם לכך לאמץ המלצות. כמו כן עלינו לבדוק באוכלוסיית המחקר אם קיימות תת־אוכלוסיות שבהן הטיפול מיטיב, אינו משנה או גורם נזק ובהתאם לכך לאמץ את ההמלצות באוכלוסייה המתאימה. במחקר הזה העדפה של יעדי חמצן גבוהים (91–95 אחוזים) לעומת העדפת יעדי חמצן נמוכים (85–89 אחוזים) מנעה 33 מקרי תמותה לכל 1,000 מטופלים אך גרמה ל־29 מקרי ROP הזקוק לטיפול לכל 1,000 מטופלים. יש לזכור כי ROP הזקוק לטיפול אינו רק בעיה עינית אלא קשור באופן הדוק לבעיות נוירו־התפתחותיות בעתיד. במקרה הזה, אימוץ אוניברסלי של יעדי סטורציה בטווח של 91–95 אחוזים יהיה נכון לכ־90% מהמרכזים יהיה נכון אם מוכנים לקבל 4 מקרים של ROP שזקוק לטיפול כדי למנוע מוות אחד, במיוחד במרכזים שבהם שיעור המוות הבסיסי הוא גבוה לעומת שיעור ה־ROP הבסיסי.