נפרופתיה של IgA (IgAN) היא המחלה הדלקתית של פקעיות הכליה (גלומרולונפריטיס) הנפוצה ביותר בעולם. היא נגרמת על ידי שקיעה של נוגדנים מסוג IgA בכלי הדם הקטנים של הכליה, מה שמוביל לדלקת, לצלקות ובסופו של דבר עלול לגרום לאי־ספיקת כליות סופנית.
אבחון ומהלך המחלה
- התייצגות קלינית: המחלה מתבטאת לרוב בדם בשתן (המטוריה), חלבון בשתן (פרוטאינוריה) וירידה בתפקוד הכליות
- גורמי סיכון: המנבאים החזקים ביותר להתקדמות המחלה לאי־ספיקת כליות הם רמות גבוהות של חלבון בשתן (יותר מ־0.75-1 גרם ליום), ירידה בקצב הסינון הכלייתי (eGFR) ויתר לחץ דם
- אבחנה: אבחנה ודאית מתבצעת באמצעות ביופסיה של הכליה, המנותחת לפי ‘סיווג אוקספורד’ (Oxford Classification) להערכת חומרת הנזק המבני
אסטרטגיות טיפוליות חדשות
- טיפול שמרני אופטימלי: שימוש במעכבי מערכת הרנין־אנגיוטנסין (ACE/ARB) ובמעכבי SGLT2 (תרופות לסוכרת שהוכחו כמגינות על הכליה) לניהול לחץ דם והפחתת חלבון.
- טיפולים אימונולוגיים: שימוש בסטרואידים (בזהירות בשל תופעות לוואי) ופורמולות חדשות של סטרואידים הפועלים מקומית במעי.
- תרופות חדישות: אישור תרופות מקבוצת מעכבי הקולטן לאנדותלין ואנגיוטנסין (כמו Sparsentan) ותרופות המכוונות למערכת המשלים או לתאי B, המציעות תקווה חדשה להאטת התקדמות המחלה.
מסקנות
הגישה לטיפול בנפרופתיה של IgA עוברת שינוי משמעותי. בעוד שבעבר האפשרויות היו מוגבלות, כיום קיימים כלים טיפוליים חדשים המאפשרים התאמה אישית של הטיפול לפי רמת הסיכון של המטופל, וזאת כדי למנוע את הצורך בדיאליזה או בהשתלת כליה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!