מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהלך הכנס השנתי ה-18 מטעם ה-Sexual Medicine Society f North America, עולה כי טיפול חליפי בטסטוסטרו בגברים עם היפוגונאדיזם אינו מוביל לעליה בסיכון להתפתחות סרטן ערמונית.

מדגם המחקר כלל 776 גברים עם היפוגונאדיזם, שהיו במעקב לאורך חציון של שמונה שנים. כמחצית מהגברים בחרו בטיפול הורמונאלי חליפי והאחרים בחרו שלא לקבל את הטיפול הנ”ל.

בכל הגברים הושלמו בדיקות PSA, בדיקה רקטאלית ואולטרה-סאונד של הערמונית בתחילת הטיפול ובאופן תקופתי במהלך המעקב.  בחציון המעקב, סרטן הערמונית זוהה ב-2.3% מהגברים שקיבלו טיפול הורמונאלי חליפי; הסיכון לסרטן ערמונית היה גבוה פי שלוש ועמד על 6.9% בגברים שלא קיבלו טיפול הורמונאלי חליפי. בסיכומו של דבר, החוקרים מצאו כי בין תשעת הגברים המטופלים עם אבחנה של סרטן הערמונית, בכל המקרים מדובר היה במחלה בשלב T2 לאחר כריתה רדיקאלית של הערמונית. בשמונה מבין תשעה חולים תועד מדד גליסון של עד 9 נקודות.

עם זאת, בקבוצת הביקורת, זוהו ממצאים שונים. ב-25 מבין 26 חולים תועד שלב פתולוגי של T3. בסיכומו של דבר, בחולים אלו תועד סיכון מוגבר למחלה בדרגה-גבוהה, כאשר בכולם מדד גליסון היה גבוה משש נקודות.

ממצאי המחקר עולים בקנה אחד עם מחקרים קודמים שמצאו כי מתן טיפול הורמונאלי חליפי בגברים עם היפוגונאדיזם לא הוביל לעליה בסיכון לסרטן ערמונית. עם זאת, מעט מפתיע לגלות כי מתן טסטוסטרון הפחית את הסיכון של דברים לרמה נמוכה עוד יותר מזו שתועדה בנוכחות רמות טסטוסטרון תקינות, ללא טיפול קודם.

ישנן מספר מגבלות למחקר, כולל העובדה, מאחר ולא מדובר במחקר אקראי. עם זאת, עם כותבים כי לאור ממצאי המחקר, נראה כי מתן טיפול חליפי בטסטוסטרון בגברים עם היפוגונאדיזם אינו מוביל לעליה בסיכון לסרטן ערמונית.

החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים בנושא בכדי להבין טוב יותר את הסיכון הנ”ל. מהממצאים עולה כי מדובר בטיפול בטוח לגברים עם היפוגונאדיזם, ללא עליה משמעותית בסיכון לסרטן הערמונית.

מתוך הכנס השנתי ה-18 מטעם SMSNA

לידיעה במדסקייפ