במאמר שפורסם בכתב העת The Journal of Urology מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי טיפול בטסטוסטרון בגברים עם היפוגונאדיזם אינו מעלה את הסיכון לסרטן ערמונית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי למרות שאין עדויות כי טיפול בטסטוסטרון מביא לעליה בסיכון לסרטן ערמונית, אין נתונים רבים להערכת ההשפעה של הטיפול בטווח הארוך. כעת הם ביקשו לקבוע אם ההיארעות של סרטן ערמונית גבוהה יותר בגברים עם היפוגונאדיזם תחת טיפול ארוך-טווח בטסטוסטרון.
מדגם המחקר כלל משתתפים משלושה מחקרים פרוספקטיביים שכללו 1,023 גברים עם היפוגונאדיזם שטופלו בטסטוסטרון. משתתפים בשני מדגמים טופלו ע”י אורולוגים (משנת 2004) והמשתתפים במדגם אחד טופלו במרכז אוניברסיטאי (משנת 1996). הטיפול ניתן לחולים כאשר ריכוז טסטוסטרון כולל עמד על 12.1 ננומול לליטר או פחות (350 ננוגרם לד”ל) ובנוכחות תסמינים של היפוגונאדיזם. המעקב המקסימאלי עמד על 17 שנים (1996-2013) וחציון המעקב עמד על חמש שנים.
גיל המשתתפים הממוצע בתחילת הדרך עמד על 58 שנים במדגמים שהיו במעקב אורולוגי ועל 41 שנים במשתתפים שהיו במעקב במרכז האוניברסיטאי. המשתתפים טופלו בזריקות Testosterone Undecanoate במרווחים של 12 שבועות. טרם הטיפול הושלמה בדיקה של הערמונית, עם מעקב במהלך הטיפול. ביופסיות של הערמונית בוצעו בהתאם להנחיות ה-EAU.
החוקרים בחנו את מספר הביופסיות החיוביות והשליליות ואת היארעות סרטן ערמונית ותוצאות לאחר ניתוח לכריתת הערמונית.
מהתוצאות עולה כי 11 משתתפים אובחנו עם סרטן ערמונית בשני המדגמים שהיו במעקב אורולוגים, עם שיעור של 2.3% ו-1.5%, בהתאמה. ההיארעות ל-10,000 שנות-מטופל עמדה על 54.4 ו-30.7, בהתאמה. לא דווח על מקרים של סרטן ערמונית בקרב משתתפים שטופלו במרכז האוניברסיטאי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ההיארעות של סרטן ערמונית במאגר מחקרים זה שכלל למעלה מאלף גברים שהיו במעקב פרוספקטיבי במהלך טיפול בטסטוסטרון עמד על 1.08% לאחר חציון של חמש שנים. שיעור זה נמוך מהשיעור המדווח של סרטן ערמונית במחקרי סקירה ארוכי-טווח, הנע בין 7.35%-9.6%. החוקרים מדגישים כי מממצאים אלה עולה כי במידה ומקפידים על ההמלצות לטיפול, מתן טסטוסטרון לגברים עם היפוגונאדיזם אינו מביא לעליה בסיכון לממאירות של הערמונית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!