אינטובציה בתינוקות מכאיבה וגורמת לירידה בתפקוד הפיזיולוגי של הגוף.

מתן תרופות מסוימות לפני הפרוצדורה מפחיתות את ההשפעות הללו, אך טרם נקבע מהו הטיפול האופטימאלי לכך.

לשם כך, נאספו נתונים על ביצוע אינטובציות ביחידה לטיפול נמרץ של יילודים במשך תקופה של חצי שנה. הנבדקים קיבלו 20 µg/kg אטרופין ו- 200 µg/kg mivacurium הבא אחרי 5 µg/kg fentanyl.

33 מטופלים נבחרו לצנרור בתקופת זמן זו. מתן סורפקטנט היה הסיבה הנפוצה.

ל- 22 מהתינוקות (במשקל ממוצע של 1,360 גר’, לידה בשבוע 29, בממוצע, של ההיריון וזמן הצנרור היה 33 שעות לאחר הלידה, בממוצע) הוחדר הטובוס בניסיון הראשון, בזמן ממוצע של 60 שניות.

ב- 18 מהמקרים, בוצעו הצנרורים ע”י מתמחים ללא ניסיון קודם של הצלחת הפרוצדורה.

הרפיית השרירים התרחשה לאחר 94 שניות והזמן לחזרה לפעילות ספונטאנית היה 937 שניות.

לסיכום, ניתן לתת אנלגזיה יעילה ובכך לבצע צנרור עם דה-סטורציה קצרה, אפילו במקרים שהפרוצדורה מבוצעת בידי סגל זוטר בפעם הראשונה.

בדיווח הראשון על mivacurium עבור אינטובציה בתינוקות שזה עתה נולדו, הנשמה יעילה ע”י מסיכה הושגה בקלות בזמן הרפיית השרירים.

 לאבסטרקט

הערות עורך:

מוזר הדבר שאף לצוות הבכיר לקח בממוצע 60 שניות ע”מ לבצע אינטובציה. להזכירכם המלצות ה-NRP עומדות על 20 שניות לנסיון, האם זה ריאלי?

לדעתי, יש מקום לשקול סדציה לפני אינטובציה בעיקר בתינוקות הגדולים יותר המתנגדים להנשמה.