כבר הזכרנו שייתכן והרמב”ם עצמו לימד בבית חולים. בכל אופן ברור הוא “בית חולים” היה מוסד מקובל בתקופת הרמב”ם. בקורדובה בלבד, עיר הולדתו של הרמב”ם, נמצאו כחמישים בתי חולים בעיר שואוכלוסייתה מנתה כמיליון תושבים. קורדובה הייתה מרכז אקדמי עם אוניברסיטה שהוקמה כבר במאה התשיעית  וספריה ובה 200,000 ספרים.

בתקופה זו רפואה וכירורגיה היו מקצועות מרוחקים זה מזה. הרופאים  – מלומדים ובדרך כלל גם פילוסופים ואילו הכירורגים – אנשי מעשה שעסקו בטיפול בפציעות ובשברים ובהסרת אבנים מכיס השתן. אלבוקסיס  היה דמות בולטת בתקופה ההיא אשר הרים את קרנה של הכירורגיה. אלבוקסיס נולד בקורדובה בשנת 936 ומת בשנת 1013. אלבוקסיס הבין כי הכירורגיה נמצאת בשפל המדרגה והוא כותב “הכירורגיה  עברה לידים לא נאמנות ולאנשים לא תרבותיים, והמקצוע בזוי ושפל.”  אלבוקסיס איחד את המקצועות בכתיבת ספר לימוד המורכב משני  כרכים רפואה וכירורגיה. הספר שעוסק בכירורגיה כלל איורים של כלי עבודה שהשתמשו בהם הכירורגים. “קיימים שני סוגים של ניתוחים” הוא נהג לומר “אלה המרפאים את החולה ואלה שהורגים אותו”. ספרו הכירורגי  מתחיל  ומסתיים באזהרה,  “זהירות” הדומה לפתגם הלטיני “primum non nocere“  – העיקר לא להזיק. הספר מתחלק לחלק הדן בשימוש כלי הצריבה של הרקמות   cauteries  החלק השני דן בהסרת אבנים בכיס השתן וניתוחים אחרים והחלק השלישי בשברים בעצמות ונקע במפרקים.  

נחזור לעניין בתי חולים. גם בקהיר היה בית חולים מפורסם –  בית חולים מנסור. בבית החולים מחלקות נפרדות לגברים ונשים, וכן מחלקות שהתמחו בפצעים מחלקת טראומה בג’רגון שלנו- מחלקת עיניים ומחלקות למחלות מדבקות. בשדרוג מיוחד זכו חולי  המחלקות למחלות מדבקות, כי שם  נמצאו מזרקות כדי לקרר את האוויר. בבית החולים היו חצרות ששמשו למטרת הרצאות, בית מרקחת, ספריה בהשגחתם של ששה ספרנים  וגינה לצמחי מרפא. על צוות המטפלים נמנו בדרנים שסיפרו אגדות ונגנים כדי להרגיע את אלה שהשינה נדדה מעיניהם. חמישים מתפללים קראו בקוראן במשך כל היממה לטובת החולים. כל חולה בשחרור קבל סכום כסף שיכסה את תקופת ההחלמה עד שהחולה יכול לחזור לעבודה, כי מה חשוב יותר להחלמה מהירה מלחסוך לחולה דאגת פרנסתו ושלווה נפשית ?

בניית בית חולים זה הסתיימה בשנת 1284 ואז מקומה של הרפואה הערבית כבר החל להתדרדר והשפעתה ירדה במקביל למצב האימפריה המוסלמית. קורדובה נכבשה על ידי הנוצרים בשנת 1236 ובגדד על ידי המונגולים בשנת 1258. אי שקט וחוסר ביטחון פשט  על ארצות האסלאם והאווירה  לא התאימה לפיתוח מרכזי למידה.