הגיל בו מתקינים שתל של שבלול cochlea–  לאוזן של ילד הלוקה בהפרעת שמיעה, קריטי להתפתחות השפה והדיבור.

מאז הוחל תהליך השתלת השבלול, הגיל המיטבי נקבע לערך, לגיל שנתיים, מתוך מחשבה שבגיל זה מסוגלים ילדים חרשים, להתרגל לצלילים.

המטרה כמובן לזרז את התפתחות השפה, הבנת הדיבור ויצירה תקשורת טובה עם הסביבה.

ברוב מקרי החרשות או הפרעה בשמיעה, התינוק נולד עם לקוי זה. אם כן, העיכוב בשנתיים, עד להתקנת השתל, כבר גורמים לפיגור בהתפתחות השפה וחסך בהבנה. מכאן חוזרת ומתעוררת השאלה מה הגיל המיטבי להשתלת שבלול. 

כבר שנים רבות שקיים תהליך אבחון מוקדם של הפרעות בשמיעה, ולצידו לווי צמוד אחרי ילדים שהותקן באוזנם מכשיר שמיעה קונבנציונלי. בזמן האחרון, תינוקות כבדי שמיעה קבלו מכשיר קונבנציונלי כבר בגיל חצי שנה והוכח שהתקנת המכשיר שפרה את התפתחות השפה, בהירות הדיבור ויציבות רגשית, בהשוואה לילדים המקבלים טפול מאוחר יותר. וכן הוכח שילדים שקבלו מכשיר שמיעה קונבנציונלי, הגיעו להישגים אקדמיים וחברותיים גבוהים יותר ככל שהטיפול התבצע מוקדם יותר בחיים וכן כושר הדיבור, מיומנות בסיסית בהתפתחות החברותית והחינוכית של ילד היו טובים יותר. בדרך כלל אנחנו מצפים שבגיל שבע שנים ילד כבר ירכוש הכללים הדרושים לתקשורת טובה עם הסובבים אותו. 

העובדות שהזכרנו למעלה מחזקות את הצורך להעניק טפול מוקדם ככל האפשר   שכן  מדובר לא בשמיעה ודיבור בלבד, אלא ביכולת תפקודית כללית  של הילד כבד השמיעה, בחברה.

בארצות הברית מקובלת בדיקת שמיעה כבר ביום הראשון של החיים אצל  90% מהיילודים. במקרים הנותרים הבדיקה תתבצע במהלך החודשים הראשונים לחיים. לכן האבחון המוקדם מחדד את השאלה, מהו הגיל האופטימאלי להשתלת השבלול, שאלה הדורשת פתרון עכשיו.

עד כה סברו החוקרים שהגיל המיטבי הוא בין שנה ועד שנה וחצי.   

המחקר הנוכחי בדק את האפשרות של השתלת שבלול בתינוקות בין גיל חצי שנה ועד שנה.  החוקרים הגבילו את גיל הניתוח לגיל חצי שנה ומעלה, עקב סיכוני הרדמה גדולים יותר במחצית השנה הראשונה של החיים.

לפני הניתוח יש להפנות התינוק לחוות דעת כירורגית, לגבי היבטים טכניים דוגמת גודל הקודקוד, עובי העור והמצב ההתפתחותי של עצם המסטואיד. 

כל אלה יכולים להשפיע על ההחלטה אם לנתח מיד או לדחות את הניתוח לעוד מספר חודשים.   

עוד בטרם יבוצע הניתוח, יצולם אזור הניתוח בטומוגרפיה ממוחשבת. המנתח יקבל  מידע חשוב  שיעזור לו בעת ההתערבות הכירורגית, דוגמת דרגת אוורור העצם, מצב שבלול של הילד, מיקום העצב השביעי  וגילוי מחלה כלשהי של העצם.

הניתוח בכל החולים עלה יפה ולא אירעו סיבוכים בעת הניתוח או בשנה הראשונה לאחריו. כעבור שנה הזדהם אזור הניתוח בחולה אחד, והצריך הסרת המכשיר, טפול אנטיביוטי והתקנת מכשיר חדש.

כל הילדים הסתגלו היטיב למכשיר, והתוצאות הראו שיפור בהבנת הלשון בקצב התואם את קצב ההתפתחות הרגיל אצל ילדים בריאים באותו גיל וכן כושר הדיבור התפתח כצפוי.

החוקרים מדגישים כי טרם התקבלו תוצאות מובהקות המוכיחות שהקדמת ההשתלה מניבה הישגים טובים יותר. 

הערת העורך

טוב לדעת כי צלום CT   מראה את מיקומו של העצב השביעי  ועוזר למנתח להימנע מלהזיק לעצב זה. בשנים עברו רופאי אף, אוזן וגרון, ניתחו עצם המסטואיד בשל דלקת בעצם, משנית לדלקת האוזן התיכונה,  ולפעמים גם בשל שלשול ממושך שלא הגיב לטפול סטנדרטי.  לא פעם ניזוק העצב השביעי והחולה סבל עם שיתוק הפנים לכל חייו. כאשר הניתוח התבצע עקב פיקוח נפש, כמו לדוגמא בדלקת העצם, אפשר היה להצדיק את הסיכון למפגע בעצב השביעי. אך כאשר הורית הניתוח הייתה שלשול ממושך, טוב היינו עושים, לו התאפקנו מלנתח.

התקדמנו בצעדי ענק בטפול בילד החירש או הלוקה בכבדות השמיעה. התקדמנו לא רק בהיבטים הטכניים של התקנת שבלול או מכשירי שמיעה אחרים, אלא גם בהוראת תקשורת ובשימת הדגש על קריאת שפתיים, ולא על שימוש בשפת סימנים. שפת סימנים היא שפה המקובלת בחברת החירשים, אך קיים סיכון שחירש הנעזר בשפת סימנים בלבד ימצא את עצמו בודד באוכלוסייה הכללית. ואילו קריאת שפתיים והשתלת השבלול מקלים על החירש להיקלט בחברה.

המאמר הופיע בעיתון Pediatrics  מחודש אוקטובר   2005.

Cochlear implantation in children younger than twelve months

Waltzman SB, Roland TJ

Pediatrics  2005;116:e487-93