כמה נפוץ הוא השימוש בפלצבו? מאמר המתפרסם בספטמבר בעיתון ה-BMJ, מנסה לענות על שאלה זאת. מקורו של המחקר בירושלים, בביה”ח הפסיכיאטרי הרצוג, והוא נכתב ע”י סטודנט לרפואה ורופא. כאשר בודקים ב-Medline, את הערך “פלצבו” רובם הגדול של התוצאות מתייחס למחקרים קליניים וניתן היה לחשוב שהשימוש בפלצבו שמור רק למחקרים קליניים. ההונאה הקשורה במתן פלצבו, מעלה לדיון סוגיות אתיות רבות, ואמנם, מוסדות רפואיים רבים אסרו על השימוש בפלצבו.

ואולם, בדיונים לא רשמיים, בין חברים, ומתוך ניסיונם האישי של המחברים, ברור הוא שנוהג זה עדיין קיים.  למרות כל זאת האזכור האחרון בספרות הרפואית בנוגע לשימוש בפלצבו ברפואה, פורסם לפני 25 שנים, שם פורסם שהשימוש בפלצבו נדיר, בערך פעם בשנה לרופא, וגם אז השימוש בו אינו נכון.

מחקר זה בא להעריך כמה נפוץ המנהג ובאילו נסיבות מטפלים רופאים ואחיות בפלציבו, כיצד הם תופסים את מנגנון פעולתו, מהי תפיסתם האתית והאם הם חושבים שטיפול זה מועיל.

מבין 90 המשתתפים אשר ענו על שאלון המחקר, שליש היו רופאים במחלקות ובמרפאות חוץ בבתי חולים, שליש נוסף היו אחיות אחראיות של אותן מחלקות בית חולים ושליש נוסף היו רופאי משפחה.

החוקרים הופתעו לגלות ש-60% מהמשיבים משתמשים בפלצבו לטיפול בחולים. שיעור המשתמשים בפלצבו היה מעט גבוה יותר בקרב האחיות מאשר בקרב הרופאים.   ובקרב אלו המטפלים בפלצבו, קרוב לשליש נוהגים לרשום טיפול זה פעם בחודש או בתדירות גבוהה יותר. ורובם, מאמינים שהטיפול מועיל לרוב או לעיתים. מרבית המטפלים, אף מספרים לחולה, שזוהי תרופה אמיתית.

הטיפול שניתן, היה מגוון וכלל בין השאר: SALINE במתן תוך ורידי או תוך שרירי, טבליות Paracetamol או ויטאמין C, טבליות סוכר או ממתיקים מלאכותיים וגם טבליות פלצבו מוכנות מראש. הטיפול ניתן ב-“הוריות” רבות, ביניהן: חרדה, כאב, עצבנות, סחרחורת, הפרעות בשינה, אסטמה, צירי לידה, גמילה מסמים ותעוקת לב. מטרת הטיפול ככלי אבחנתי, כך על פי המטפלים, הייתה בהבדלה בין מחלה “אורגנית” לבין התחלות או מחלה ממקור נפשי. רק 5% מהמשיבים, סבר שחל איסור מוחלט על שימוש בפלצבו, והרוב, סברו שהשימוש מותר בתנאים מסוימים. כשלושת רבעי המשיבים, האמינו שהשפעת הטיפול היא פסיכולוגית ומיעוט נוסף האמין שהטיפול פועל בצורה משולבת פסיכולוגית וביוכימית.

בסיכומם, מעירים המחברים, שלמרות ההתנגדות הקיימת בספרות הרפואית לטיפול בפלצבו, עדיין נהוגה שיטה זאת, וקרוב ל-60% מהמשתתפים בסקר זה דיווחו על שימוש בה. רק אחד מעשרים, טען שיש לאסור באופן מוחלט על שימוש בפלצבו. ולנוכח השימוש הנפוץ, והאמונה שהטיפול מועיל, ולמרות ההתנגדות בספרות, יש להניח שטיפול זה ימשיך להינתן גם בעתיד. האמונה שטיפול זה יכול לשמש כטסט אבחנתי, נעוצה באמונה העתיקה שאינה מקובלת היום, הטוענת להפרדה בין גוף ונפש. כבר ידוע ואפילו ממטה-אנליזות, שהטיפול בפלצבו יכול להפיג כאב. ולכן, הרופא המשתמש בתוצאות הטיפול בפלצבו, כדי להגיע לאבחנה, יכול לשגות באבחנתו.

אמנם, המחקר הקודם שדיווח על השימוש בפלצבו, נערך בשיטות שונות, אך עדיין, מאמינים המחברים, שההבדל בתוצאות אכן מייצג עליה בשימוש בפלצבו לטיפול.

אחדים הציעו לאסור לחלוטין את השימוש בפלצבו בגלל הסכנה לפגיעה ביחסי האמון בין הרופא לחולה, אחרים, קראו לניסוח קווים מנחים לשימוש מושכל בפלצבו, אשר לא יפגעו באוטונומיה של החולה ובאמונו. מחקר זה מראה שהשימוש בפלצבו קיים ואף נפוץ, ובוודאי, ממצא זה צריך להעלות בחזרה לשולחן את הדיון האתי בנושא. ולמרות שבמדינת ישראל נוהגים עפ”י כללי הרפואה בעולם המפותח, מציעים המחברים לערוך סקרים דומים באזורים אחרים בעולם, כדי לעמוד על ההבדלים הבין תרבותיים בטיפול בפלצבו.

למאמר

Questionnaire survey on use of placebo, Uriel Nitzan. Pesach Lichtenberg. BMJ 2004;329:914-6