Henry Cohen, פרופסור לרפואה פנימית באוניברסיטת ליברפול. איש נמוך קומה, רחב, מקריח , פנים עגולות, עניים שחורות וחודרות. מסגרות המשקפיים, כהות. קולו   עבה ואוטוריטטיבי. כל הופעתו –  סמכות  וריחוק.

האמת ? אינני זוכר אם ראיתי אותו מימי, אם כי עבדתי בליברפול משך שנתיים. אך כך הוא מצטייר בעיני זכרוני החזותי.

כושרו האינטלקטואלי וזכרונו המופלא היו לשם דבר ורבים הרופאים והסטודנטים שהשתתפו בביקורו במחלקה. הוא ידע לשקול את הנתונים הקליניים, לנתח אותם, לצרף אותם ולהגיע למסקנה, כלומר לאבחנה. ברוב המקרים טיפול לא היה, כי באותם הימים לפי תיאורו של  רופא בית שעבד איתי,  מבחר התרופות היעילות היו  פניצילין, מורפין, דיגיטליס ואספירין. לא היה השפע הרב של אנטיביוטיקה ממשפחות שונות, ומדורות שונים, חוסמי תעלות,  מעכבים וכל יתר פלאי הפרמקולוגיה של היום.. טוב שיש לנו היום אמצעים טכניים נפלאים כגון MRI. אני מסכים שבלי ספק אלף בדיקות קליניות לא שוות בדיקת MRI אחת, אם עליך לגלות נגע במוח, אך צר לי על אבדן החוש הקליני החד שהיה אופייני לתקופה ההיא. צר לי גם על האנאמנזות הרשלניות שהפכו להיות מנת חלקנו.

כל זה התרחש בשנות החמישים של המאה הקודמת. באותם הימים אנגליה התאמצה להתאושש מההרס שהשאירה המלחמה. בין היתר ההוצאות על הבריאות עלו עד שמטופלים רבים לא יכלו לעמוד בהם. הוחלט להקים ביטוח בריאות ממלכתי, The National Health Service.  אדריכל התכנית היה מר  Aneurian Bevan  שר הבריאות בממשלת העבודה, ממשלת ה  Labour Party. אל תתבלבלו בין שר החוץ Ernest Bevin שעשה כל אשר לאל ידיו כדי לעצור בעד הקמת מדינת ישראל לבין Bevan  שר הבריאות. מלבד המוצא הוולשי, לא היה קשר משפחתי, כי אפילו את שם המשפחה כתבו בצורה שונה.  Bevan   היה איש צעיר ממוצא וולשי, לא רק שהיה תקיף בדעתו אלא גם תקפני, נלהב, שונא את הקונסרבטיבים, ורפורמיסט מושבע. הוא היה זקוק לרופאים בעלי שם, שהזדהו עם ממשלת העבודה ומדיניותה, רופאים שיעזרו לו להקים את ביטוח הבריאות הממלכתי.

פרופ’ הנרי כהן  הזדהה עם מדיניות זו והיה מוכן להושיט לה יד. תרופות רבות בשוק, אמרו לכהן. תפקידך לזהות את התרופות הנחוצות והיעילות ועבורם הביטוח הממלכתי ישלם, ולשלול תרופות שאין עדות שהן יעילות או חיוניות, ועבור אותן תרופות הקונה ישלם בעצמו, אם חפצו בהן. כעבור מספר חודשים רשימת התרופות של הנרי כהן התפרסמה. כל התרופות הוכנסו לאחת מארבע רשימות: – רשימה 1 תרופות שיעילותן הוכחה, ועליהן הביטוח הממלכתי ישלם את מלא המחיר ,  רשימה 4 תרופות שאין שום עדות כי  הן מרפאות מחלה כלשהי.  ביטוח הבריאות לא ישתתף בהוצאות הקניה של האזרח. רשימות 2 ו 3 היו במקום באמצע, ולא חשוב לנו כעת מה הייתה הגדרתם המדוייקת.

לאחר פרסום הרשימות, המלכה אליזבת השנייה העניקה לכהן תואר אצילות. מכאן והלאה פרופ’ כהן הפך לפרופ’ Sir Henry Cohen. “מעלין בקודש ולא מורידין” אומר העיקרון התלמודי. ספק שהאנגלים מכירים עיקרון זה, אך אף על פי כן, לא עברו שנים רבות והנרי כהן הועלה לדרגת Lord. העיר ליברפול שוכנת ליד הים האטלנטי במערבה והנהר Mersey  בדרומה, מעבר לנהר העיר Birkenhead.  כהן קרא לעצמו Lord Cohen of Birkenhead כמקובל באנגליה שלורד מוסיף לתואר שם מקום ואין לזה משמעות כלשהי. בכל אופן, אין זה אומר שהעיר   שעל שמה הוא נקרא, פתאום הפכה להיות רכושו.  בעבר לורד היה בעל אחוזות ומחוזים שהמלך העניק לו. לא כן היום. 

כהן היה רווק וגר עם אמו. האם הייתה שייכת לאצילות אחרת, אצילות אמיתית, אצילות איתנה, אצילות מחממת את הלב. היא הייתה “א  יידישא  מאמא”. יום אחד  הנרי נתקף בדלקת הסימפונות bronchitis ונאלץ להישאר במיטתו. אך השיעול  המשיך להטריד את מנוחתו ואת מנוחת אמו. הגברת כהן  השתמשה בכל שיטת טיפול שהכירה. היא שמה לבנה שקיות מלאות זרעי פשתן מחוממים על החזה. היא נתנה לו גוגל מוגל דהיינו חלב חם עם ביצה טריה בתוכה לשתות. היא השקתה אותו תה חם, עם דבש וקוניאק  והביאה לו סירים עם מים רותחים מהם היתמרו אידים בריח של מנתה, כדי שינשום אותם.

הכל ללא הועיל. אך מנוי וגמור היה עם הגב. כהן שתעשה כל מה שיש לאל ידיה כדי למנוע חלילה וחס דלקת ריאות מבנה. בייאושה הגב כהן הלכה לבית המרקחת וקנתה בקבוק סירופ נגד שיעול.

בשובה הביתה היא הכריזה: “הנרי, הבאתי לך בקבוק סירופ נגד שיעול”.

“מה פתאום” ענה הבן ” הרי סירופ נגד שיעול ברשימה ארבע, תרופות שלגמרי אינן מועילות”.

“הנרי, אל תתווכח איתי”  ענתה האם. “אתה לא יכול להמשיך ולהשתעל ככה”.

“אבל אמא, אני אומר לך אין בתרופה זו  שום תועלת.”

סבלנותה של הגב כהן פקעה. היא לקחה כפית תה, ומזגה לתוכה  5 מ”ל של סירופ. היא נגשה להנרי שלה ואמרה:  “עכשיו תפתח את הפה כמו ילד טוב ותבלע את התרופה…” וע”פ הידוע, הנרי כהן החלים בסופו של דבר…