תוצאותיו של מחקר שנערך בקרב אוכלוסית מחוז Olmsted במינסטוטה בארצות הברית מעידות על עליה בסיכון להתרחשות שבץ ולפטירה בקרב חולים שחוו אוטם של שריר הלב (MI).
מטרת המחקר היתה לבדוק מהי שכיחות מקרי השבץ לאחר MI, להשוות את התוצאה לשכיחות שנמצאה בקרב אוכלוסיית רוצ’סטר, מינסוטה, לקבוע האם שכיחות מקרי השבץ בחולים שחוו MI משתנה לאורך הזמן, ולבדוק מהי השפעת השבץ על שיעורי ההשרדות לאחר MI.
במחקר השתתפו תושבים שחוו אוטם של שריר הלב, לראשונה בחייהם, בין השנים 1979-1998. החוקרים בדקו מהו שיעור מקרי השבץ הכולל דימום בקרב חולים מאושפזים ושאינם מאושפזים שזוהו באמצעות סריקת רשומות רפואיות. סקירת הרשומות על-ידי רופא שימשה לצורך אימות המאפיינים הבסיסיים וזיהוי מקרי הפטירה.
במחקר נכללו 2160 חולים שהיו מאושפזים ואורך תקופת המעקב החציוני היה 5.6 שנים (טווח של 0-22.2 שנים). שיעור מקרי השבץ עמד על 22.6 ל-1000 חודשי-אדם (עם 95%CI, 16.3-30.6 ל-1000 חודשי-אדם) במהלך 30 הימים הראשונים לאחר ה-MI.
ערך זה תואם לסיכון מוגבר פי 44 (שיעור מורבידיות סטנדרטי של 44 [עם 95%CI, 32-59]) להתרחשות שבץ בקרב אוכלוסיית רוצ’סטר, מינסוטה. הסיכון ללקות בשבץ נותר גבוה פי 2-3 מהצפוי במהלך 3 השנים הראשונות לאחר ה-MI. עליה בגיל החולה, היסטוריה של שבץ קודם וסוכרת הגבירו את הסיכון, שלא פחת לאורך תקופת המחקר. מקרי השבץ נקשרו לעליה גדולה בסיכון לפטירה לאחר ה-MI (ערך HR של 2.89 [95%CI, 2.44-3.43]).
מגבלות המחקר כוללות את העדר היכולת להכליל את הממצאים באוכולוסיות אחרות ואת מדידת התוצאות באמצעות סקירת רשומות רפואיות.
החוקרים מסכמים כי סיכון מוגבר ללקות בשבץ מופיע לאחר MI, במיוחד במהלך התקופה הראשונית לאחר האוטם, בהשוואה לסיכון הצפוי באוכלוסיה ללא MI. בנוסף קשור השבץ לעליה גדולה בסיכון לפטירה לאחר MI.
הערת מערכת: באתר האיגוד הנוירולוגי באפשרותכם לעיין במימצאי סקר השבץ הלאומי שבחן בין היתר את גורמי הסיכון לשבץ בישראל
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!