הרפלקס הווסטיבולו־אוקולרי (VOR) מייצב את המבט בזמן תנועות הראש באמצעות יצירת תנועות עיניים מפצות. בפגיעה וסטיבולרית דו־צדדית (BV), אובדן התפקוד הווסטיבולרי גורם לפגיעה ב־VOR וכתוצאה מכך לאוסצילופסיה (ריקוד של העיניים ושדה הראייה בזמן הליכה). כיום אין טיפול מרפא. שתלים וסטיבולו־קוכלאריים (VCI) מיועדים לשקם את התפקוד הווסטיבולרי באמצעות שינוי הגירוי החשמלי של העצבים האמפולריים בתגובה לתנועות הראש.

אף שמחקרים קודמים הדגימו שיקום חלקי של ה־VOR, עדיין חסרה הערכה מקיפה בתנאי גירוי שונים.

שיטות
תשעה חולים עם פגיעה וסטיבולרית דו־צדדית ופגיעה חד צדדית בשמיעה עברו השתלה חד-צדדית של VCI תוך־לבירינתי. תגובות ה־VOR נבדקו באמצעות כיסא מסתובב, לבחינת תחום התדרים הבינוניים, ובאמצעות vHIT, לבחינת תחום התדרים הגבוהים. נבדקו חמישה מצבי גירוי: Reference, שבו החלק הווסטיבולרי של השתל כבוי; Baseline only, גירוי בסיסי קבוע; Default, מודולציה בהתאם לתנועה סביב רמת הבסיס; Lowered baseline, מודולציה סביב רמת הסף; ו-Boosted stimulation, שבו המודולציה הוגדלה למקסימום.

הנבדקים חולקו לשתי קבוצות בהתאם למהירות העין המרבית (PEV) שהתקבלה בעת גירוי של העצב האמפולרי הלטרלי: קבוצה A עם PEV של 30 מעלות לשנייה ומעלה וקבוצה B עם PEV נמוך מ־30 מעלות לשנייה.

תוצאות: שישה נבדקים השתייכו לקבוצה A. בבדיקת הכיסא המסתובב חל שיפור משמעותי ב־VOR gain האקסיטטורי תחת גירוי שעבר מודולציה בכל התדרים שנבדקו. ערכי החציון עלו מ־0.09 עד 0.20 במצב Reference ועד 0.82 במצב Lowered baseline. לא נמצא שיפור משמעותי בתגובה האינהיביטורית.

ב־vHIT הודגם בקבוצה A שיפור משמעותי ב-gain האקסיטטורי בכל מישורי התעלות. בתעלה הלטרלית עלה ה־gain מ־0.12 במצב Reference ל־0.69 במצב Boosted. בתעלה הקדמית הגיע חציון ה־gain עד 0.74. בתעלה האחורית חל שיפור, אך ה־gain נותר נמוך מ־0.60. לא חל שינוי ב־gain האינהיביטורי.
בקבוצה B לא נמצא שיפור משמעותי ב-gain באף אחד מתנאי הגירוי.

דיון

גירוי שעוצמתו משתנה בהתאם לתנועת הראש שיפר את התפקוד האקסיטטורי של ה־VOR בתדרים בינוניים וגבוהים בחולים שבהם גירוי קצר יצר PEV גבוה יותר. לעומת זאת, גירוי בסיסי בלבד לא היה יעיל.

התוצאות הטובות ביותר התקבלו במצבי Lowered baseline ו־Boosted stimulation, ובכמה נבדקים הגיע ה־gain לערכים המתקרבים לרמה תפקודית. התגובה האינהיביטורית נותרה מוגבלת, ככל הנראה בשל מגבלות פיזיולוגיות וטכניות.

ממצאים אלה תומכים בפיתוח אסטרטגיות גירוי מותאמות אישית ותלויות תדר, כדי לשפר את ייצוב המבט ובעתיד אולי להפחית אוסצילופסיה בחיי היום־יום.

ביקורת על המאמר, פרופ’ יוסף אלידן

המחקר מציג גישה חדשנית לשיקום תפקוד המערכת הווסטיבולרית בחולים עם פגיעה וסטיבולרית דו‏־צדדית. השתל המשולב כולל, נוסף על שתל השבלול, שלוש אלקטרודות המוחדרות בסמוך לאמפולות של שלוש התעלות החצי־קשתיות ומגרות את העצבים האמפולריים.

באופן פיזיולוגי קיימת פעילות טונית בסיסית של העצב הווסטיבולרי, כאשר תנועת הראש גורמת לעלייה בקצב הירי בצד האקסיטטורי ולירידה בקצב הירי בצד האינהיביטורי. השתל הנוכחי אינו מחקה מנגנון זה באמצעות שינוי בקצב הפולסים החשמליים. הוא מספק רכבת רציפה של פולסים דו־פאזיים בקצב קבוע של 322 עד 388 פולסים לשנייה, כאשר תנועת הראש גורמת לשינוי בעוצמת הפולסים.

חיישני תנועה המצויים בחלק החיצוני של המערכת מודדים את תנועת הראש. מהירות וכיוון התנועה מתורגמים בזמן אמת לשינוי באמפליטודת הגירוי החשמלי של האלקטרודה המתאימה. לפיכך, כאשר הראש נע בכיוון האקסיטטורי, עוצמת הגירוי עולה, ואילו בתנועה בכיוון האינהיביטורי היא יורדת.

במצב הבסיסי נקבעה עוצמת הגירוי בדרך כלל באמצע הטווח שבין סף התגובה לבין עוצמת הגירוי המרבית הנסבלת. מעניין שעצם מתן הגירוי הבסיסי הקבוע לא שיפר באופן משמעותי את ה־VOR. השיפור הופיע כאשר עוצמת הגירוי השתנתה בהתאם לתנועת הראש.

מבחינה פיזיולוגית ניתן היה לצפות ששינוי קצב הפולסים יהיה דומה יותר למנגנון הטבעי, שבו המידע מקודד במידה רבה באמצעות שינוי בקצב הירי של העצב. עם זאת, במחקרים קודמים נמצא כי בבני אדם שינוי אמפליטודת הגירוי מסוגל ליצור תגובת עיניים גדולה יותר. אחת הסיבות האפשריות לכך היא שעלייה באמפליטודה מגייסת מספר גדול יותר של סיבי עצב. החיסרון האפשרי הוא ירידה בסלקטיביות של הגירוי והתפשטותו לסיבי עצב סמוכים.

ממצא בולט במחקר הוא חוסר הסימטריה בין excitation לבין inhibition. השיפור המשמעותי ב־VOR התקבל כמעט כולו בתנועה האקסיטטורית, בעוד בתנועה האינהיביטורית לא הודגם שיפור משמעותי. בכך המערכת עדיין רחוקה משחזור מנגנון ה־push-pull התקין של שתי המערכות הווסטיבולריות.

יש להתייחס לתוצאות בזהירות גם בשל מספר הנבדקים הקטן. תשעה חולים בלבד נכללו במחקר, רק שישה הוגדרו כמגיבים טובים לגירוי, ובחלק מהניתוחים הסטטיסטיים כמות הנבדקים הייתה קטנה אף יותר. בנוסף, המחקר בדק בעיקר מדד פיזיולוגי, VOR gain. עדיין לא הוכח במידה מספקת כי השיפור המרשים בחלק מערכי ה־VOR מתבטא בהפחתה משמעותית של אוסצילופסיה, בשיפור היציבות בהליכה, בהפחתת נפילות או בשיפור איכות החיים.

למרות מגבלות אלה, מדובר בהוכחת היתכנות חשובה. המחקר מראה כי ניתן למדוד את תנועת הראש בזמן אמת, לתרגם אותה לגירוי חשמלי מותאם של העצבים האמפולריים ולשחזר בחלק מהחולים VOR משמעותי גם בתדרים הגבוהים האופייניים לתנועות ראש בחיי היום־יום. הדרך לשיקום מלא של המערכת הווסטיבולרית עדיין ארוכה, אך תוצאות אלה מהוות צעד נוסף לקראת יצירת תותב וסטיבולרי תפקודי.

Vermorken BL et al: Vestibulocochlear implant (VCI) modulation improves mid and high frequency vestibulo-ocular reflex (VOR)  
J Neurol. 2026 Sep 8;273