חוקרים מדווחים כי הפרעת Purging (או PD) היא תופעה קלינית שונה מבולימיה נרבוזה. אחת החוקרות, ד”ר Keel, מסבירה בראיון כי PD כרוכה בטיהורים תכופים אך לא בזלילות וכי סדרת השאלות הסטנדרטית המתוכננת לסריקה לזיהוי אנורקסיה נרבוזה או בולימיה נרבוזה עלולה להחמיץ מקרים אלה משום שמשקל הגוף תקין ואין דיווח על אפיזודות של זלילה.
בהגדרת ה-Diagnostic and Statistical Manual IV מאופיינת בולימיה נרבוזה על-ידי זלילות, ואילו PD נכללת בקטגוריה של “הפרעת אכילה שאיננה מוגדרת באופן ספציפי”. אולם, מציינת ד”ר Keel, מחקר חדש מעיד כי יתכן ש-PD שכיחה יותר מאנורקסיה נרבוזה ומבולימיה נרבוזה יחד.
משום שלטיהור עצמו השלכות רפואיות חמורות, היא מוסיפה, חשוב לזהות את המקרים הללו.
בכדי לבחון האם מדובר בתופעה קלינית שונה מבולימיה נרבוזה, בדקו החוקרים 39 נשים הסובלות מבולימיה נרבוזה, 37 נשים הסובלות מ-PD, ו-35 נשים שאינן סובלות מהפרעות אכילה. 23 נשים בקבוצת ה-PD ו-25 מהנשים בקבוצת הבולימיה נרבוזה השלימו את הערכות המעקב שבוצעו כעבור 6 חודשים.
בנשים בקבוצת ה-PD נצפו רמות דומות של חומרה בהפרעת האכילה, של הפרעה בדימוי הגוף ושל ההגבלה התזונתית בהשוואה לנשים בקבוצת הבולימיה נרבוזה, אך הן התנהגו באופן פחות אימפולסיבי בנוגע למזון, באופן פחות אימפולסיבי באופן כללי, דיווחו על תחושת רעב פחותה, ועל נטיה פחותה לאכילה ללא מעצורים. לא נמצא הבדל בשיעורי הנסיגה בהפרעה בין הנשים בשתי הקבוצות הללו כעבור 6 חודשי המעקב.
החוקרים מציינים כי מחקרים מעידים שהתנהגות זלילה בבולימיה נרבוזה עלולים להיות קשורים ל-satiety response בשל ליקוי בתפוד הסרטונין וה-cholecystokinin. הם מסבירים כי תוצאות המחקר מעידות כי מערכות אלה עשויות לסייע בהבנת ההבדלים בין PD ובולימיה נרבוזה.
ד”ר Keel מסכמת כי בינתיים, דרוש מחקר נוסף בכדי לאפיין טוב יותר את ה-PD ולקבוע מהו הטיפול המיטבי במקרים אלה וכי ההנחה שהטיפול בבולימיה נרבוזה מתאים גם ב-PD עלולה לגרום לנזק.
Int J Eat Disord 2005;38:191-199.
<!–
–>
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!