גאלנוס האמין באל אחד ובשל כך  תורת הרפואה שלו התקבלה על הנצרות וזאת בלא שנתוסף לה,  ולא נגרע, דבר מתורתו. ספריו הועתקו והיו מקובלים למשך מאות בשנים. 

לגבי סיבת המחלה, גישת הנצרות סברה כי יש מחלות שנשלחו כעונש מהשמים ולצידן קיימות מחלות טבעיות. יש להוסיף כאן, שהרמב”ם אף הוא סבר כך.

גישה זו פילגה את יחס הרופאים הנוצריים בטיפולם בחולים.

מחלות שהן עונש  מהשמים והטיפול: תפילה, תחנונים וכפרה. השקפותיו של היפוקרטס, שהאמין בסיבות טבעיות בלבד למחלות, לא התקבלו  על ידי הנוצרים. אולי זו הסיבה שחולים רבים בעליית הנוצרות, פנו אל הנזירים, שהקימו בתי חולים.  הנסים הרפואיים שתוארו התרחשו בכנסיות ואילו טיפולים  רפואיים גרידא, נאסרו.

גם הנוצרים וגם המוסלמים אסרו על נתיחת גופות, וכך שבקו חיים האנטומיה והפיזיולוגיה. הידע האנטומי והפיזיולוגי שהוכרו, נלמד בספריו של גאלנוס.

הגבלות דתיות אלו שכנעו סטודנטים רבים, להתעניין יותר בלמוד התיאולוגיה, שפרחה  בעת ההיא.  “התנגדות הנוצרים למדע ולפילוסופיה הגיעה לשיאה, כאשר כנופיית קנאים נוצרים בשנת 391 לספירה, שרפה את הספרייה הגדולה באלקסנדריה, והרסה ספרים בעלי ערך בל ישוער.

אלה היו תוצאות הקנאות העיוורת הנוצרית של אותם  הימים; אלה היו ההשפעות השליליות של הכנסייה”. (מילים אלה תרגמתי מספרו של Douglas Guthrieכירורג סקוטי, “A History of Medicine“   העורך).

בספרו Dr. Guthrie   מלמד סנגוריה על יחס הנצרות לחולים. גם אם הרפואה המדעית לא ענינה אותם, גישתם לחולים בהחלט היה מרכיב חשוב באמונתם.

במנזרים טיפלו בחולים, בחלשים, בקשישים ובנכים. בנוסף, הנזירים תירגמו והעתיקו  ספרי רפואה מקובלים, פרי עטו  של גאלנוס.  כך, גם אם לא הוסיפו לידע הרפואי, הם שמרו על הקיים.

היה זה העולם הערבי שהמשיך את הידע הרפואי שנלמד מהיוונים ופיתח אותו. במונח “ערבי”, אנו מתכוונים לרופאים שהתקשורת שלהם הייתה בשפה הערבית. הם חיו   בסוריה ובפרס ואפילו בספרד.

הם היו מוסלמים אך גם נוצרים ויהודים. נזכור כי  הרמב”ם,רבי יהודה הלוי  ורבי משה בן נחמן הרמב”ן- ורוב נגידי הקהילה היהודית במצרים היו רופאים.

אלו הם הימים בהם בלטו המוסלמים כאנשי מדע נאורים.

אצטט מדברי הנביא מוחמדשכתב:” עבד ה’!  השתמש ברפואה, שכן הקדוש ברוך הוא לא המציא מחלה או כאב, בלא להמציא גם את טיפול מתאים”.