ממצאים שפורסמו לאחרונה מעידיל כי בשלבים המוקדמים של מחלת הפרקינסון מהווים selegiline ומעכבי monoamine oxidase type B inhibitors אחרים טיפולים זולים ויעילים בהפחתת חוסר-התפקוד והצורך במתן levodopa. המחקר מראה גם כי התרופות אינן קשורות בעליה בתמותה, כפי שדווח במחקר קודם.
בכדי לחקור את הסיכונים והתועלת בשימוש בתרופות אלה ביצעו החוקרים מטה-אנליזה של 17 מחקרים אקראיים ומבוקרים שבהם השתתפו 3525 חולים הסובלים ממחלת פרקינסון בשלביה המוקדמים.
האנליזה מראה כי לא קיים הבדל משמעותי בשיעור התמותה בין חולים שקיבלו מעכבי monoamine oxidase type B inhibitors לבין חולי הביקורת (CI 0.94-1.34).
החוקרים מצאו כי בחולים שקיבלו את התרופות התקבלו כעבור 3 חודשים תוצאות כלליות, תוצאות מוטוריות, ותוצאות פעיליות החיים היומיומיות טובות יותר בסקאלת הדירוג המאוחדת של מחלת הפרקינסון, בהשוואה לנבדקים שקיבלו פלצבו. בחולים שקיבלו את הטיפול נמצאה גם סבירות נמוכה יותר להופעת צורך למתן נוסף של levodopa ולהתפתחות תנודות מוטוריות.
החוקרים כותבים כי סקירתם לא מוצאת עדויות לעליה בתמותה בשל השימוש ב-selegiline ומעידה כי תרופה לא-יקרה זו עשויה להוות את אחד הטיפולים היעילים קלינית והכדאיים כלכלית לטיפול בשלבים המוקדמים של מחלת הפרקינסון. הם מוסיפים כי העדויות הקיימות לגבי תרופות אחרות מקבוצה זו מצומצמות יותר.
הם מציעים כי הדיווח אודות תמותה מוגברת, שנמצא במחקר שבוצע בבריטניה ב-1995, היה ככל-הנראה ממצא מקרי, למרות שערך ה-CI שדווח בסקירה זו עשוי להתאים לעליה קטנה או לירידה בשיעור התמותה.
החוקרים מסכמים כי דרושים מחקרי המשך נרחבים שישוו את מתן ה-monoamine oxidase type B inhibitors למתן תרופות פעילות אחרות. מחקרים אלה צריכים, לטענתם, לכלול מדדי איכות חיים שתוערך על-ידי החולים.
BMJ 2004;329.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!