מתוצאות מחקר עדכני עולה כי מתן משולב של חסם הביתא carvedilol עם digoxin יעיל יותר ממתן כל אחת מהתרופות לבדה וצריך להחשב לטיפול המקובל בחולים הסובלים מכשל לבבי (HF) עם פרפור עליות קבוע (AF).
למרות שמחקרים קודמים הראו כי הן digoxin והן חסמי ביתא מפחיתים את קצב הלב וגורמים שיפור בסימפטומים, רק חסמי ביתא הוכחו כמשפרים את הפרוגנוזה בחולי HF עם AF. מחקרים מעטים בלבד בדקו עד כה את השפעת הוספת הטיפול באמצעות חסמי ביתא למתן ה-digoxin, ובמחקרים אלה לא נעשתה השוואה בין הטיפול המשולב לבין כל אחד מהטיפולים בנפרד.
החוקרים ערכו את ההשוואה ב-47 חולים (גיל ממוצע 68 שנים, ערך ejection fraction ממוצע בחדר שמאל-24%, כ-29 גברים) בניסוי כפול-סמיות, אקראי ומבוקר באמצעות פלצבו הנערך במסגרת השלב הקליני השני. כל הנבדקים סובלים מ-HF עם AF קבוע (הנמשך יותר מחודש) וטופלו באמצעות digoxin ותרופות דיורטיות, ורובם טופלו באמצעות מעכבי angiotensin-converting enzyme ו-warfarin.
בשלב הראשון נערכה השוואה בין מתן digoxin בלבד למתן digoxin בשילוב עם carvedilol במהלך 4 חודשים. במסגרת זו חולרו החולים אקראית לקבלת תוספת של carvedilol או של פלצבו, ובכולם הומשך הטיפול הידוע באמצעות digoxin. בשלב השני הוסר הטיפולבאמצעות digoxin באופן כפול-סמיות מחולים שקיבלו תוספת של carvedilol, וכך נערכה השוואה בין טיפול ב-digoxin בלבד לטיפול ב-carvedilol בלבד במהלך 6 חודשים.
נקודות סיום עיקריות היו ערך ejection fraction בחדר שמאל, בקרה על קצב הלב והופעת סימפטומים (תחושת כאב/תעוקה בחזה, עייפות, קוצר נשימה, ודפיקות לב), שהוערכו על-ידי החולה בסיום השלב השני. בנוסף נמדידה יכולת אימון באמצעות מבחן הליכה שארך 6 דקות בכל המשתתפים).
בשלב הראשון נמצא מתן הטיפול המשולב כבעל יתרון משמעותי בערך ה-ejection fraction בחדר שמאל (P<.05) ומבחינת הסימפטומים (P<.05), בהשוואה למתן digoxin בלבד. הטיפול המשולב נמצא קשור לירידה בקצב הלב הממוצע שנבדק במהלך 24 שעות באמצעות מעקב אלקטרוגרדיוגרפי (P<.0001), ובקצב הלב בזמן מנוחה ובמהלך מצב יציב בזמן פעילות (P<.05), בהשוואה למתן digoxin בלבד.
לא נמצא הבדל משמעותי ברמות ה-brain natriuretic peptide, BNP, או במרחק ההליכה האפשרי במהלך 6 דקות בין שתי קבוצות הנבדקים. לא נמצא הבדל בריכוזי ה-digoxin בפלסמה בין זמן תחילת הניסוי לסיום השלב הראשון.
בשלב השני, דיווחו החוקרים על הבדלים מעטים בלבד בין מתן digoxin בלבד למתן carvedilol בלבד, אולם רמות ה-BNP נמצאו גבוהות משמעותית בקרב החולים שטופלו באמצעות carvedilol. שתי התרופות הראו יעילות דומה בהורדת קצב הלב הממוצע.
החוקרים מוצאים כי הפסקת הטיפול ב-digoxin בקרב החולים שקיבלו גם carvedilol הינה בעלת השפעה מזיקה באופן כללי. היא גרמה לעליה בקצב הלב הממוצע ולירידה בערך ה-ejection fraction בחדר שמאל. החוקרים מציעים הסבר אפשרי לתוצאה זו בכך שהפסקת הטיפול ב-digoxin גרמה הפחתה ברגישות רפלקס הברו-רצפטורים והסירה את עיכוב הטונוס הסימפטטי המרכזי, ולכן הוגבלה יעילות הטיפול בחסם הביתא.
החוקרים מסכמים כי הממצאים לא תומכים במתן חסמי ביתא כטיפול סטנדרטי בלעדי בחולי HF ומאמינים כי הממצאים מציגים את ערכו של מתן digoxin במצב של AF קבוע יחד עם חסמי ביתא.
J Am Coll Cardiol. 2003;42:1944-1951
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!