ה-NICE הבריטי מפרסם גרסה ראשונית של ההנחיות המעודכנות לגבי טיפול בדיספפסיה במסגרת המרפאה הראשונית. הארגון מזמין את הקוראים להגיב ולהציע תיקונים (ראה קישור).
דיספפסיה כוללת תסמינים של כאב אפיגסטרי, צרבת או רגורגיטציה חומצית, עם או ללא תחושת נפיחות, בחילות והקאות.
לרוקח הקהילתי תפקיד חשוב בעזרה לחולים; בייעוץ לגבי שינויים באורח חיים, במתן תרופות ללא מרשם, ובמתן ייעוץ לגבי תרופות שנרשמו על ידי הרופא ומעקב אחר תופעות לוואי שלהן.
באבחנה מבדלת של דיספפסיה יש לשקול כאב ממקור לבבי או ממקור של דרכי המרה. כמו כן יש לבדוק אם החולה נוטל תרופות היכולות לגרום לתסמינים.
יש לייעץ לחולה לגבי אורח חיים בריא יותר; תזונה בריאה, הפסקת עישון והפחתה במשקל. טיפול עצמי בסותרי חומצה יכול להתאים לחולים רבים. אולם מומלץ טיפול נוסף כאשר ישנה התמדה של תסמינים הפוגעים באיכות החיים.
כאשר חולה פונה למרפאה לראשונה עם תלונות של דיספפסיה, יש לשקול את דחיפות הבירור. כאשר הבעיה מלווה בדימום חריף מדרכי העיכול יש להפנותו בדחיפות (אותו יום) למומחה. הפנייה בדחיפות בינונית (עד שבועיים) נדרשת כאשר הדיספפסיה מלווה בדימום כרוני מדרכי העיכול, איבוד משקל מתקדם, דיספאגיה, הקאות ממושכות, אנמיה של חוסר ברזל, גוש אפיגסטרי או בליעת בריום בלתי תקינה.
ככלל אין צורך בבירור אנדוסקופי של חולים מתחת לגיל 55, ללא סימני אזהרה בנוסף לתלונת הדיספפסיה. בחולים מבוגרים יותר יש לשקול הפנייה לאנדוסקופיה כאשר יש התמדה של התסמינים לאחר בדיקות להליקובקטר פילורי וטיפול ב- proton pump inhibitor (PPI), או כאשר ישנו סיכון לסרטן של הקיבה או חרדה של החולה סביב הסיכון לכך.
קיימות מספר גישות לטיפול ראשוני במחלה. ניתן לטפל אמפירית באנטיביוטיקה כנגד הליקובקטר פילורי, או לבצע אבחנה של החיידק מלווה בטיפול לפי הצורך. ניתן לטפל בחולים במינון מלא של PPIs במשך חודש, ואם ישנה התמדה של התסמינים, במינון המינימלי הדרוש לשליטה בתסמינים. יש לעודד טיפול עצמי של החולה בהתאם לתסמינים. במקרה של תגובה לקויה לטיפול שהוזכר, ניתן לטפל בחסמים של הקולטן להיסטמין (H2RA) או בתרופות פרוקינטיות.
מחלת Gastro-oesophageal reflux disease (GORD) כוללת אסופגיטיס שאובחנה בעזרת אנדוסקופיה, ומחלת רפלוקס עם אנדוסקופיה שלילית. יש להציע לחולים טיפול מלא ב- PPIs, וכאשר התסמינים מתמידים לטפל במינון המינימלי הדרוש, מוטב בטיפול עצמי לפי הצורך. אין מקום לטיפול ניתוחי באופן שיגרתי.
לחולים עם peptic ulcer disease החיוביים להליקובקטר יש לתת טיפול לסילוק החיידק. בחולים שליליים לחיידק שאינם נוטלים NSAIDs יש לטפל ב- PPIs או ב- H2RAs. בחולים המטופלים ב- NSAIDs יש לבדוק אם ניתן להפסיק את השימוש בתרופה, להפחית במינון, לעבור ל- paracetamol, ובחולים בסיכון גבוה לעבור למעכבי COX-2 סלקטיביים.
מומלץ לבצע אבחנה של H. Pylori בעזרת בדיקת נשיפה של פחמן13, אנטיגנים בצואה או סרולוגיה. אם יש צורך בבדיקה חוזרת יש לבצע בדיקת נשיפה. בדיקות במסגרת המרפאה אינן מומלצות בשלב זה. יש לטפל ב- 7 ימים של PPIs, ושילוב של מתרונידזול וקלריתרומיצין, או אמוקסיצילין וקלריתרומיצין.
בחולים המקבלים טיפול ארוך טווח לדיספפסיה יש לערוך הערכה שנתית של מצב המחלה, ולעודד הפחתה של הטיפול או הפסקתו. ניתן לחזור לטיפול עצמי בסותרי חומצה, ויש להדגיש את החשיבות של אורח חיים בריא.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!