מחקר רטרוספקטיבי חדש מלמד שהתוצאות של השתלת לבלב בחולי סכרת עם תפקוד כלייתי שמור הן גרועות בהשוואה לחולים באותו מצב שנמצאו ברשימת ההמתנה ולא עברו השתלה אלא טופלו באמצעים הקונסרבטיבים.
החוקרים ניתחו את נתוניהם של 11,572 חולי סכרת שהמתינו להשתלת לבלב (רק לבלב, השתלת לבלב לאחר השתלת כלייה או השתלה משולבת של לבלב וכלייה) בין השנים 1995-2000.
מהמחקר הוצאו חולים שעברו השתלה של איבר נוסף פרט ללבלב וכלייה וחולים שרמת הקריאטינין בדמם היתה מעל 2 מ”ג/ד”ל (176.8 µmol/L) בכניסה למחקר.
החוקרים בדקו את הסיכון לתמותה מכל סיבה שהיא תוך 4 שנים מההשתלה בהשוואה לחולים שהיו ברשימת ההמתנה וגילו שעבור החולים שעברו השתלת לבלב בלבד הסיכון היה 1.57 (ללא מובהקות סטטיסטית). בקרב החולים שעברו השתלת לבלב לאחר השתלת כלייה הסיכון בהשוואה לבקרה היה 1.42 (CI, 1.03-1.94) ואצל החולים שעברו השתלה סימולטנית של לבלב וכלייה הסיכון היה 0.43 (CI, 0.39-0.48).
שיעור ההשרדות לאחר שנה היה 96.5% במושתלי הלבלב, ו-95.3% בחולים שעברו השתלת לבלב אחרי כלייה. לעומתם שיעור ההשרדות לאחר שנה בחולים ברשימת הממתינים היה 97.6% לאלו שהמתינו להשתלת לבלב בלבד ו- 97.1% בקרב אלו שהמתינו להשתלת לבלב לאחר השתלת כלייה.
הפרש אף גדול מזה התקבל בשיעור ההשרדות לאחר 4 שנים לטובת החולים שעדיין לא עברו את ההשתלה.
החוקרים ,בהסתמך על תוצאות המחקר, סיכמו שיש לבחון שוב את הגישה להפנות חולי סכרת עם תפקוד כלייתי שמור להשתלת לבלב והוסיפו שרופאים וחולים ששוקלים טיפול זה צריכים להתחשב בסיכונים, ביתרונות וגם בחוסר הבהירות בקשר לטיפול הניתוחי.
JAMA. 2003; 290:2817-2823
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!