מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Clinical Endocrinology, עולה כי קרובי משפחה של חולים עם מחלת השימוטו מצויים בסיכון גבוה פי תשע להתפתחות מחלת השימוטו, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הסיכון היחסי להישנות מחלת השימוטו בקרובי משפחה מדרגה ראשונה של חולים במחלה.
מדגם המחקר כלל 861 קרובי משפחה מדרגה ראשונה של 264 חולים עם מחלת השימוטו, שהשלימו הערכה לנוכחות זפק, בדיקת תפקודי תריס, נוגדנים כנגד בלוטת התריס וריכוז יוד בשתן. מחלת השימוטו הוגדרה בנוכחות נוגדנים כנגד בלוטת התריס והיפותירואידיזם. ה
מדגם המחקר כלל בסך הכול 861 קרובי משפחה (205 הורים, 336 אחרים ו-320 צאצאים). כ-38.3% היו חיוביים לנוגדנים כנגד בלוטת התריס. שיעורי הימצאות מחלת השימוטו עמדו על 16.7% (22.9% בקרב ההורים, 19.6% בקרב האחאים ו-9.6% בקרב הצאצאים). נוכחות נוגדנים כנגד בלוטת התריס (48.3% לעומת 33.1%) ומחלת השימוטו (23.5% לעומת 13.6%) היו נפוצים יותר משמעותית בקבוצת המשתתפים עם זפק (267 משתתפים), בהשוואה לאלו ללא זפק.
חציון ריכוז יוד בשתן באוכלוסיית המחקר עמד על 182.5 מיקרוגרם/ליטר. הסיכון היחסי להישנות בקרובי משפחה עמד על 9.1 בנוכחות קרוב משפחה אחד עם מחלת השימוטו, 5.9 בקרב ההורים, 6.3 בקרב האחאים ו-3.1 בקרב הצאצאים.
שיעורי הימצאות מחלת השימוטו עלו עם הגיל ועלו על שיעורי ההימצאות באוכלוסיה הכללית שעמדו על 5.1% לאחר 20 שנים בגברים ולאחר 27 שנים בנשים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!