הטיפול בנוגדי-דיכאון מלווה בסיכון מוגבר לתמותה באוכלוסיה הכללית, אך לא באלו עם מחלות לב וכלי דם ידועות, כך עולה מתוצאות מטה-אנליזה חדשה, שפורסמו במהלך חודש ספטמבר בכתב העת Psychotherapy and Psychosomatics.
החוקרים בחנו את ההשפעות של נוגדי-דיכאון על תמותה מכל-סיבה ואירועים קרדיווסקולאריים באוכלוסיה הכללית ובחולים עם מחלות לב וכלי דם במטה-אנליזה שכללה 17 מחקרים רלבנטיים.
במדגמים שכללו את האוכלוסיה הכללית, טיפול בנוגדי-דיכאון לווה בעליה של 33% בסיכון לתמותה מכל-סיבה ועליה של 14% בסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים חדשים.
מנגד, בחולים עם מחלת לב וכלי דם קיימת, טיפול בנוגדי-דיכאון לווה בירידה לא-מובהקת בתמותה מכל-סיבה ואירועים קרדיווסקולאריים.
החוקרים כותבים כי ייתכן והתכונות נוגדות הקרישה של נוגדי-דיכאון מעודדים זרימת דם ללב בנוכחות חסימה או היצרות כלי דם, כך מפחיתים את הסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים בחולים עם מחלות אלו.
באשר לסיכון לתמותה, תרופות ממשפחת SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor) לא היו שונים משמעותית מנוגדי-דיכאון טריציקליים. נוגדי דיכאון זוהו כגורם מתווך משמעותי של הסיכון רק מאחר והסיכון הקשור עם נוגדי-דיכאון מעבר ל-SSRI ו-SNRI היה גבוה יותר משמעותית, בהשוואה לנוגדי-דיכאון טריציקליים (יחס סיכון של 1.35).
החוקרים כותבים כי מאחר וכאחד מכל עשרה אמריקאים נוטל נוגדי-דיכאון, ממצאי המחקר מדגישים את הצורך הדחוף במחקרים נספים להערכת ההשפעות של נוגדי-דיכאון על תמותה.
Psychother Psychosom. Published online September 14, 2017
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!