מנתונים שהוצגו במהלך כנס מטעם ה-Sexual Medicine Society of North America עולה כי בגברים עם היפוגונאדיזם, טיפול ארוך-טווח בזריקות טסטוסטרון מביא לשיפור תפקוד מערכת מין ושתן, ובגברים עם היפוגונאדיזם עם סוכרת מסוג 2, מביא גם לשיפור איזון גליקמי. יתרה מזאת, הטיפול מביא לשינויים ניכרים בהרכב הגוף, כולל הפחתת היקף מותניים, מדד מסת גוף ומשקל גוף, לצד עליה במסת שריר רזה.
החוקרים אספו נתונים אודות מטופלים משנת 2004, שהיו במעקב שני אורולוגים שביקשו לעקוב אחר התקדמות המטופלים שלהם שהחלו בטיפול בטסטוסטרון בזריקות אחת לשלושה חודשים (נבידו). הם זיהו קבוצת התערבות שכללה גברים עם אבחנה של היפוגונאדיזם שטופלו בזריקות טסטוסטרון אחת לשלושה חודשים וקבוצת ביקורת שכללה גברים עם אבחנה של היפוגונאדיזם שבחרו לא לקבל טיפול בטסטוסטרון, התואמים בגיל, היקף מותניים ומדד מסת גוף.
החוקרים בחנו את הנתונים אודות 82 גברים בכל קבוצה. הגיל הממוצע של 164 הגברים עמד על 61.6 שנים וחציון המעקב עמד על 7 שנים.
להערכת התסמינים במערכת השתן, החוקרים התבססו על שאלון IPPS (International Prostate Symptom Score), כמו גם נפח שארית שתן. מהנתונים עלה כי הן מדד IPSS והן נפח שארית שתן עלו לאורך שמונה שנים בקבוצת החולים שלא טופלו בטסטוסטרון. מנגד, בקבוצת ההתערבות תועד שיפור ניכר, עקבי וממושך במדדים סובייקטיביים ואובייקטיביים של תפקוד מערכת השתן עם טיפול טסטוסטרון. במהלך שמונה השנים, טסטוסטרון לא רק הביא לשיפור בתפקוד מערכת השתן, אלא גם עצר התקדמות הפרעות במערכת השתן.
דפוס שינוי דומה לאורך הזמן זוהה בהערכת תפקודי זקפה לפי מדד IIEF-EF (International Index of Erectile Function); תפקודי זקפה השתפרו בקבוצת הטיפול בטסטוסטרון, אך החמירו בקבוצת הביקורת.
נפח הערמונית עלה משמעותית בקבוצת ההתערבות, אך לא בדרגה בעלת חשיבות קלינית, כאשר בקבוצת הביקורת נותר כמעט ללא שינוי.
מבין 21 מקרי התמותה שתועדו בקבוצת הביקורת, 19 נבעו ממחלות לב וכלי דם. בקבוצת הטיפול בטסטוסטרון תועדו רק שני מקרי תמותה, שניהם לא נקשרו עם הטיפול התרופתי.
לא תועדו סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים בקבוצת הטיפול בטסטוסטרון, אך תועדו 28 אירועים מוחיים לא-פטאליים ו-25 אוטמים לבביים לא-פטאליים בקבוצת הביקורת.
במהלך שמונה שנות המעקב, בגברים בקבוצת הטיפול בטסטוסטרון נרשמה ירידה של למעלה מ-13% במשקל הגוף, בעוד שבגברים בקבוצת הביקורת נרשמה עליה של 0.09%. עוד זוהתה ירידה מרשימה בריכוז המוגלובין מסוכרר של כ-2%, ממצא בלתי-ייאמן, מאחר וקשה מאוד להשיג אפילו ירידה של 1% עם כל טיפול תרופתי לסוכרת, בעיקר לאורך טווח ארוך.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על השפעות של טסטוסטרון שהן הרבה מעבר להורמון מין בלבד. מדובר במרכיב חשוב מאוד מבחינה מטבולית וקרדיווסקולארית, עם תועלת פוטנציאלית רבה.
מתוך כנס Sexual Medicine Society of North America
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!