במאמר חדש שפורסם בכתב העת Annals of Allergy, Asthma and Immunology טוענים מומחים כי אין להסס בכל הנוגע לטיפול באפינפרין במקרים של אנאפילקסיס אפשרי, גם בהעדר הוכחה כי התסמינים נובעים מתגובה אלרגית.
המומחים מסבירים כי אפינפרין במינונים הנכונים הוא בטוח ואין התוויות נגד אבסולוטיות לשימוש בטיפול זה במקרים של אנאפילקסיס. עיכוב במתן הטיפול עשוי להוביל לסיבוכים חמורים ולעמידות לטיפול במקרים אלו.
פאנל המומחים התכנס בשנת 2014 לדון במגבלות הידע הנוכחי והמכשולים לטיפול דחוף במקרים של אנאפילקסיס, תוך התמקדות בשלושה מכשולים עיקריים לשיפור הטיפול: מורכבות האבחנה של אנאפילקסיס, תת-שימוש באפינפרין ומעקב לא-הולם לאחר השחרור.
בנוסף לחולים עם אנאפילקסיס, אלו שזוהו כבעלי סיכון מוגבר לאנאפילקסיס הם מועמדים לטיפול באפינפרין. גורמי סיכון כוללים היסטוריה של תגובה חמורה, כמו גם חולים עם חשיפה ידועה או חשודה לגורם אלרגני, עם או ללא הופעת תסמינים.
נוגדי-היסטמינים וגלוקוקורטיקואידים אינם פועלים מהר דיו בכדי לשמש כטיפול קו-ראשון במקרים של תגובה חמורה, אך ניתן להוסיף טיפול זה לאחר מתן אפינפרין, בהתאם לשיקול הדעת של הרופא המטפל.
הפאנל ממליץ עוד על מתן מרשם למזרקי אפינפרין אוטומטיים להזרקה עצמית למטופלים שטופלו לאנאפילקסיס או אלו עם תגובה אלרגית חמורה, וכן למטופלים בסיכון לתגובה עתידית. חשוב כי מטופלים אלו יקבלו גם תכנית פעולה לשימוש במזרק האוטומטי לפני השחרור.
הפרוטוקול לאחר השחרור צריך לכלול הפניה למומחה אלרגיה, במטרה לסייע באישור האבחנה, זיהוי הטריגרים והמשך מעקב אחר המטופלים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!