מנתונים חדשים להערכת ההשפעות של טיפול בסטטינים על התנהגות אגרסיבית בנשים ובגברים עולים הבדלים בין המינים בעקבות חשיפה לטיפול התרופתי. בגברים, הטיפול הביא להפחתת ההתנהגות האגרסיבית, בפרט בגברים צעירים, אך בנשים לאחר מנופאוזה הטיפול לווה בעליה בהתנהגות האגרסיבית.

במאמר שפורסם בכתב העת PLoS One כותבים החוקרים כי העליה והירידה בהתנהגות האגרסיבית הייתה עקבית ומשמעותית בעיקר באלו עם רמות אגרסיביות נמוכות בתחילת הדרך.

מדגם המחקר כלל 1,016 מבוגרים שחולקו באקראי לפלסבו, Simvastatin במינון 20 מ”ג או Pravastatin במינון 40 מ”ג, שניתנו למשך שישה חודשים במטרה לבחון את ההשפעות הלא-לבביות של סטטינים. התנהגות אגרסיבית, שנבחנה על-פי מדד OASMa (Overt Aggression Scale Modified-Aggression Subscale) הוגדרה כאחד התוצאים העיקריים.

החוקרים זיהו אינטראקציה מובהקת סטטיסטית בין מין המטופל והטיפול בסטטינים. בנוסף, הקשר בין התנהגות אגרסיבית והטיפול בסטטינים היה שונה גם בהתאם למאפייני החולים, ממצאים נכונים לחלק גדול מההשפעות של הטיפול בסטטינים.

בחולים מבוגרים ובנשים שטופלו בסטטינים תועדו תוצאות פחות טובות, דוגמת רמות אגרסיביות גבוהות יותר, בהשוואה למטופלים בפלסבו. בגברים צעירים יותר, בפרט אלו עם רמות נמוכות של התנהגות אגרסיביות בתחילת הדרך, חלה ירידה באגרסיביות עם הטיפול בסטטינים, בהשוואה לפלסבו, בעוד שבאלו שהיו אגרסיביים יותר בתחילת הדרך, כמו גם בגברים מבוגרים, הקשר בין הטיפול התרופתי וההתנהגות האגרסיבית היה פחות ברור.

החוקרים התמקדו בגברים ובחנו אם ניתן לזהות גורמים המנבאים את הקשר והיקף ההשפעה של הטיפול בסטטינים על התנהגות אגרסיבית ומצאו כי הפרעה בשינה ורמות טסטוסטרון נמוכות מנבאות שתיהן רמות נמוכות של התנהגות אגרסיבית. בנשים, הטיפול לווה במגמה של עליה באגרסיביות בכלל מדגם הנשים. לאחר שהוציאו מניתוח הנתונים נשים לאחר מנופאוזה מוקדמת או כירורגית, הקשר עם הטיפול היה מובהק סטטיסטית בהשוואה לפלסבו. העליה בהתנהגות האגרסיבית בנשים טיפוסיות לאחר מנופאוזה (גילאי 45 שנים ומעלה) הייתה מובהקת סטטיסטית במטופלים בסטטינים לעומת פלסבו.

החוקרים מסכמים וכותבים כי המסר העולה מהמחקר הוא כי בכל מקרה של הפרעת התנהגות חדשה, יש לחשוד בהשפעה של טיפול תרופתי.

PLoS One 2015

לידיעה במדסקייפ