כאשר מנתחים מכינים חולים לניתוח עם תיאור אופן תיקון הבעיה, חולים רבים עשויים להסכים לפרוצדורה ללא הבנת מכלול הסיכונים הכרוכים בפעולה, כך עולה מתוצאות מחקר קטן, שפורסמו בכתב העת Annals of Surgery.

לדברי החוקרים, רופאים מעוניינים לסייע לחולים להבין את הבעיה וכיצד לטפל בה, אך לעיתים הדבר מורכב מאוד ולכן לעיתים בוחרים להסביר למטופלים כי יש בעיה ובאפשרותם לתקן אותה (מודל Fix-it). הרעיון הוא כי המטופל מקבל את המסר כי ישנה בעיה מסוימת, אותה יש לתקן, אך בפועל הדבר אינו כה פשוט  שכן לא תמיד ניתן לתקן את ההפרעה קיימת. בעיה נוספת עם גישה זו נוגעת להנחה כי ניתוח ישיב את המטופל למצבו התקין שקדם לאותה בעיה, אך במקרים רבים המצב אינו חוזר לקדמותו לאחר הניתוח.

במסגרת המחקר הנוכחי הם בחנו את הנתונים אודות 48 מנתחים שהסבירו ניתוחים בסיכון גבוה למטופלים שטופלו בשלושה מרכזים רפואיים שונים ומצאו גרסאות שונות של מודל Fix-It במהלך השיחות. הם עברו על תמלילי השיחות במטרה לבחון כיצד המנתחים תיארו את הפרוצדורות למטופלים, כולל ניתוחי לב ומוח כמו גם פרוצדורות מורכבות להסרת גידולים.

כמחצית מהחולים במחקר שקלו פרוצדורות עם סיכון לתמותה של לפחות 3%, כלומר סיכון גבוה מהממוצע. לעיתים קרובות, המנתחים ציירו את המצב הרפואי כחלק תקול בגוף והציעו ניתוח כאמצעי לתקן את הבעיה. עם זאת, לעיתים רחוקות הם התבססו על מודל Fix It כמסגרת היחידה לקבלת החלטות ולהסביר את הניתוח. המנתחים הניחו את הסיכונים והתועלת של אפשרויות טיפול שונות. ייתכן והם הדגישו כי הבעיה הרפואית של המטופל אינה בהכרח ניתנת לריפוי באמצעות ניתוח או ציינו כי ייתכן והניתוח לא יביא להקלה בתסמינים העיקריים.

למרות שהחוקרים שוחחו עם החולים ובחנו עד כמה הבינו את האפשרויות שהוצגו להם, ייתכן כי הם נתנו הסכמתם לפעולות מסוכנות ללא הבנת המגבלות של הניתוח.

מומחים בתחום טוענים כי לא ניתן להסתפק באנאלוגית Fix It במהלך דיונים אודות אפשרויות טיפוליות. במקרים רבים המנתחים לא יודעים באמת מה צפוי למטול לאחר הניתוח ואם הפרוצדורה תביא להקלה בתסמינים או תמנע הופעת סיבוכים בעתיד. להבטחת הבנת הסיכון והתועלת ע”י המטופלים, על החולים לבקש תמיד מהמנתחים להסביר להם את הצפוי לאחר הפרוצדורה ובמידה ולא תבוצע הפרוצדורה.

Annals of Surgery

לידיעה במדסקייפ