מתוצאות מחקר MESA (Multi-Ethnic Study of Atherosclerosis) עולה כי רמות נמוכות של וויטמין D מנבאות באופן בלתי-תלוי סיכון מוגבר למחלת לב כלילית בלבנים, אך לא באפריקאים-אמריקאים.

המשמעות היא כי הקשר ההפוך בין רמות וויטמין D ובין הסיכון למחלת לב כלילית במחקר MESA נבע בעיקר מהקשר בין השניים באוכלוסיה הלבנה.

מהסקירה עלה עוד קשר משמעותי בין רמות וויטמין D ובין מחלת לב כלילית בסינים, אך לא בהיספאנים שלקחו חלק במחקר1 עם זאת, החוקרים חשים פחות בטוחים באשר לממצאים אלו, בשל גודל הקבוצות הקטן, אך חשים בטוחים כי ההבדל בין לבנים ושחורים הוא אמיתי.

הסקירה כללה 6,436 משתתפים במחקר MESA, שלקחו חלק במחקר בין יולי 2000 ועד ספטמבר 2002, עם נתונים זמינים אודות רמות וויטמין D בתחילת המחקר. אלו מהווים 94% מכלל המשתתפים במחקר MESA שנועדה לכלול מגוון אוכלוסיות מגזע ומוצא אתני שונה: 38% היו לבנים, 28% אפריקאים-אמריקאים, 22% היספאנים ו-12% סינים.

במהלך חציון מעקב של 8.5 שנים נמצא קשר בין רמות נמוכות של וויטמין D ובין עליה בסיכון למחלות לב וכלי דם (בעיקר אנגינה ואוטם לבבי אך גם תמותה עקב מחלת לב כלילית והחייאה עקב דום לב). האינטראקציה בין אירועים קרדיווסקולאריים ובין גזע/מוצא אתני הייתה מובהקת סטטיסטית.

מהמודל המתוקנן שערכו החוקרים עלה כי הסיכון למחלת לב כלילית היה גבוה יותר בקרב משתתפים לבנים (עליה של 26% לכל ירידה של 10 ננוגרם למ”ל ברמות וויטמין D) או סינים (עליה של 67% בסיכון לכל ירידה של 10 ננוגרם למ”ל), אך ללא קשר דומה באפריקאים-אמריקאים או היספאנים.

מספר מחקרים הנערכים בימים אלו מנסים להבין את המנגנונים האחראיים לקשר הנ”ל, ובעיקר לבחון אם מתן תוספי וויטמין D עשוי להפחית את הסיכון למחלת לב כלילית.

JAMA 2013; 310: 179-188

לידיעה במדסקייפ