במחקר חדש ניסו החוקרים לתאר את תהליך קבלת ההחלטות עבור עשר החלטות רפואיות שכיחות, כשש מהן שכיחות בעיקר במרפאות ראשוניות.  ממצאיהם מעידים כי במקרים רבים נראה שאין שיתוף או מעורבות מספקת של המטופל בקבלת ההחלטות הנוגעות לטיפול.

המחקר כלל סקר במדגם לאומי של מבוגרים בני ארבעים או יותר שבשנתיים האחרונות החל/ה לקבל ו/או או ניהל/ה שיג ושיח עם המטפל על תרופות ליתר לחץ דם, תרופות לכולסטרול או לדיכאון, עבר/ה סקירת אבחון לסרטן השד, הערמונית או המעי הגס,  או שעבר/ה ניתוח  להחלפת ברך או ירך בגלל אוסטאוארתריטיס, או ניתוח לקטקרט או לכאב גב תחתון, במטופלים שחיו בארצות הברית ב-2011.

החוקרים היו מעוניינים להבין כיצד תפסו המטופלים את הדיון שנערך עם הרופא המטפל (אם בכלל) לגבי יתרונות ולחסרונות, האם נאמר להם שיש להם בחירה לגבי ביצוע הטיפול או האם נשאלו לדעתם לגבי הטיפול הנבחר.

למעלה מ-2700 מטופלים נענו לסקר. המשיבים דיווחו שרב הדיונים לגבי הטיפולים שהוצעו כללו שיחה על יתרונות הטיפול ולא על חסרונותיו. ניכר כי הדיונים אודות הליכים כירורגיים היו מאוזנים יותר, בהשוואה לטיפולים להורדת הסיכון הלבבי או של בדיקות הסקר לאבחון סרטן. רובם של המטופלים (בין 60-78%) טענו כי נשאלו לדעתם לגבי כל ההחלטות הטיפול מלבד בשלושה מקרים: לגבי נטילת תרופות נגד יתר לחץ דם, לגבי נטילת תרופות להורדת הכולסטרול וכן לגבי ביצוע ממוגרפיות. החוקרים מצאו כי תהליכי קבלת ההחלטות נטו יותר לשלב את דעתו ורצון המטופל במקרים של ניתוח בגב או של ניתוח להחלפת מפרק ופחות במקרים של תהליכי בדיקות סקר של סרטן השד וסרטן הערמונית.

החוקרים מסכמים כי הממצאים שעלו מהסקר שערכו לא משקפים מעורבות גדולה אן שיתוף משמעותי של החולים בקבלת ההחלטות הנוגעות לביצוע בדיקות, הליכים כירורגיים ונטילת תרופות, במיוחד עבור חמש החלטות השכיחות ברפואה הראשונית.   

 לתקציר המחקר

JAMA Intern Med. 2013;():1-7