החשיפה לקרינה מייננת במסגרת בדיקות בטיחות בשדות תעופה היא זניחה, אלא אם מדובר באנשים הטסים לעיתים קרובות או עובדים בתעשיית התעופה, כך הסבירו מומחים בדיון במהלך כנס מטעם ה-European Congress of Radiology.

לדברי החוקרים, לא כל מכונות השיקוף הביטחוני מבוססות על קרני רנטגן. עם זאת, מכונות המבוססות על טכנולוגיה פיזור לאחור (Backscatter) מבוססות על אותה קרינה מייננת המשמשת ברפואה. בדיקות ביטחוניות בשדות תעופה נועדו לזהות חפצים חשודים מוסתרים מתחת לבגדים. במהלך סריקה יחידה של מכשיר זה, הנוסע נחשף לקרינה במינון של 0.05-0.1 microsievert.

על פי הסטנדרטים בארצות הברית, המינון המקסימאלי המותר לכל סקירה הוא של 0.25 microsievert. לשם השוואה, קרינה במהלך צילום חזה כוללת חשיפה גבוהה כמעט פי 100 בהשוואה לסריקה יחידה במכונת שיקוף זו. מצד שני, דיילים וטייסים בארצות הברית עוברים כ-240-380 סריקות בשנה.

חשיפה תדירה מעלה ללא ספק את כמות הקרינה המייננת אליה נחשפים האנשים, ולכן דיילים וטייסים עשויים להיחשף לקרינה מייננת בהיקף של כ-300 millisievert בכל שנה. אנשים הטסים בממוצע 200 פעמים בשנה נחשפים גם כן לכמות קרינה של 200 microsievert.

ההשפעות האפשריות על בריאות הציבור עקב חשיפה לקרינה מייננת ברמה נמוכה עדיין אינן ידועות. עם זאת, הסיכונים למחלות ממאירות עקב חשיפה לכמות קרינה קטנה הם קטנים מאוד.

מתוך כנס מטעם ה-European Congress of Radiology

לידיעה במדסקייפ