ממחקר משלב II, שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Arthritis & Rheumatism, עולות תוצאות מבטיחות לתרופה חדשה, MDX-1100, בטיפול בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית, ללא תגובה טובה לטיפול במתוטרקסט.
לאחר 85 ימי טיפול בתרופה, שיעורי תגובה לפי קריטריוני ACR20 (American College of Rheumatology) היו גבוהים יותר משמעותית בקרב מטופלים ב-MDX-1100, בהשוואה לקבוצת הפלסבו (54% לעומת 17%, p=0.002).
הממצאים עולים בקנה אחד עם תוצאות הטיפול הניסיוני ב-Tofacitinib, מטעם חברת פייזר.
החוקרים מסבירים כי MDX-1100 הוא נוגדן חד-שבטי המכוון כנגד IFN-Gamma Inducible Protein (IP-10), כימוקין המעורב במספר תהליכים פרו-דלקתיים. בבעלי חולים עם דלקת מפרקים זוהה ביטוי יתר של המולקולה.
מחקר בשלב I במתנדבים בריאים וחולים עם Ulcerative Colitis מצא כי הטיפול ב- MDX-1100 נסבל היטב, עם מחצית חיים של עשרה ימים.
במטרה להמשיך ולבחון את הנושא, החוקרים ערכו את המחקר בשלב II, שכלל 70 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית פעילה, תחת מינון יציב של מתוטרקסט, בטווח של 10-25 מ”ג בשבוע.
המשתתפים חולקו באקראי לטיפול תוך-ורידי ב-MDX-1100 במינון 10 מ”ג לק”ג, או פלסבו, אחת לשבועיים, עם סך כולל של שישה מחזורי טיפול. הטיפול האחרון ניתן ביום 71.
מניתוח הנתונים עולה כי הבדלים משמעותיים בשיעורי התגובה לפי קריטריוני ACR20 זוהו לאחר 43 ימים. עם זאת, לאחר 85 ימים, לא נמצא הבדל בין הקבוצות בשיעורי התגובה לפי קריטריוני ACR50 ו-ACR70.
בסה”כ, 51% מהחולים שטופלו ב-MDX-1100 ו-30% ממטופלי פלסבו פיתחו תופעת לוואי אחת, לכל הפחות. ההבדל היה בעיקר עקב אירועים סביב העירוי עם טיפול ב-MDX-1100.
תגובות בדרגה 3 לעירוי כללו ברונכוספאזם ונזלת אלרגית בקבוצת הטיפול ב-MDX-1100, אך כל התופעות האחרות בקבוצה זו היו קלות עד בינוניות, ואל הובילו להפסקת הטיפול.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מדובר בטיפול בטוח, המלווה בתגובה קלינית מתונה אך מובהקת סטטיסטית בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית פעילה, תחת טיפול במתוטרקסט.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!