מאת ד”ר מיכל איזנשטט
מתוצאות מחקר שהוצג בכנס ה- North Central Section of the American Urological Association, עולה כי כריתת ערמונית רדיקאלית צריכה להוות אפשרות טיפולית עבור גברים עם סרטן ערמונית בסיכון גבוה.
משך המעקב החציוני עבור גברים שטופלו באופן כירורגי עמד על 10.2 שנים, ועבור אלו שטופלו בהקרנות וטיפול הורמונאלי עמד על 6 שנים.
החוקרים מציינים כי ממצאיהם מראים כי ניתוח אינו מיועד עבור כל הגברים עם סרטן ערמונית בסיכון גבוה, אולם יש להתייחס אליו כאל אפשרות טיפולית מקובלת.
לדבריהם, יש ויכוח באשר לטיפול האופטימאלי במחלה בסיכון גבוה, יחד עם זאת, אפשרות של ניתוח אינה אהודה מאוד על הרופאים, אף לא על האורולוגים.
מומחים מסוימים טוענים מאידך כי קיימת אפשרות טיפולית מצוינת בצורת הקרנות בעלות עוצמה מותאמת של לפחות 7,800 ראד, יחד עם חסימה הורמונאלית במשך לפחות 18 חודשים.
הם מוסיפים כי גברים עם מחלה בסיכון גבוה אשר בוחרים לעבור ניתוח, עשויים להדגים שוליים נגועים במחלה ועל כן יזדקקו להקרנות בכל מקרה, ועל כן, אין המומחים רואים את ההיגיון בהוספת ניתוח לטיפולים בהקרנות.
מחלה בסיכון גבוה הוגדרה עפ”י קריטריוני ה- National Comprehensive Cancer Network: PSA (prostate-specific antigen) של 20 ומעלה, מדד גליסון בביופסיה בין 8 ל- 10, ודירוג קליני של T3 ומעלה.
המחקר הנוכחי כלל 1,238 גברים שעברו ניתוח, ו 344 גברים שטופלו בהקרנות יחד עם טיפול הורמונאלי.
מתוצאות המחקר עולה כי שיעורי השרידות הספציפית למחלה היו שווים עבור שתי קבוצות המחקר, אולם שיעורי השרידות הכללית היו שונים.
שיעור השרידות הכללית בקבוצת הניתוחים עמד על 77%, והיה משמעותית טוב יותר (P < .001) מקבוצת הטיפול בהקרנות ובעיכוב הורמונאלי (67%) או מקבוצת הטיפול בהקרנות בלבד (52%).
לדברי החוקרים, אלו שטופלו בהקרנות ובטיפולים הורמונאליים היו מועדים ב- 50% יותר למות בהשוואה לאלו שנותחו. ממצא זה נותר בעינו גם לאחר תקנון לגיל המטופל, תחלואות נלוות ומאפיינים של הגידול. תוצאות אלו מצביעות על כך שהשימוש בטיפול הורמונאלי בחולים המקבלים הקרנות עשוי להיות בעל השלכות בריאותיות משמעותיות.
המומחים, לעומת זאת, מציינים כי ההבדל בממצאים בין שתי הקבוצות טעון בשוני סובייקטיבי בין שתי הקבוצות שנצפה באופן תדיר בניתוחים רטרוספקטיביים דוגמת המחקר הנוכחי אלו שעוברים ניתוח הם בד”כ צעירים יותר, בריאים יותר וחזקים יותר, לעומת החלשים יותר שמטופלים בהקרנות.
המומחים מוסיפים כי אין עדות משכנעת לכך שעיכוב הורמונאלי מקצר חיים, כל עוד משקל המטופל ורמות הסוכר שלו נותרות מאוזנות.
לדברי המומחים יש צורך בבדיקות נוספות על מנת להעריך האם טיפול הורמונאלי הביא להבדלים בין שתי קבוצות המחקר.
המומחים מדגישים גם את יתרונות המחקר וביניהם גודל המדגם, בדיקה של חולים בסיכון גבוה ומשך מעקב ארוך יחסית.
מתוך כנס ה- North Central Section of the American Urological Association, שנערך בספטמבר 2010.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!