החוקרים ביצעו ניתוח רב־מרכזי של מטופלים עם שבץ כתוצאה מחסימת כלי דם גדול וליבה איסכמית נרחבת (נפח אוטם גדול מ־50 מ”ל ב־CT פרפוזיה או MRI). המטופלים סווגו לפי פרופיל ההתאמה שלהם (קיומו או היעדרו של אזור בר-הצלה משמעותי) ולפי הזמן שחלף מרגע הופעת השבץ ועד לטיפול.

ממצאים עיקריים

1. חשיבות ה־Mismatch: נוכחות של מיסמאץ’ נפחי משמעותי נמצאה כחזאי חיובי חזק לתוצאים תפקודיים טובים (עצמאות לאחר 90 יום) בקרב חולים עם אוטם נרחב.
2. השפעת הזמן: נמצא כי התועלת הקלינית של נוכחות המיסמאץ’ פוחתת ככל שהזמן עובר. בחלונות זמן מוקדמים (פחות מ־6 שעות), המיסמאץ’ היה קריטי לניבוי הצלחת הטיפול. ככל שהזמן התארך, הקשר בין הפרופיל ההדמייתי לבין התוצאה התפקודית נחלש.
3. סיכון לדימום: חולים עם ליבה גדולה ללא מיסמאץ’ משמעותי הראו שיעור גבוה יותר של סיבוכים דימומיים לאחר הפעולה, במיוחד בחלונות זמן מאוחרים.

מסקנות

עבור חולים עם שבץ נרחב, הערכת ה־Mismatch בהדמיה מתקדמת היא כלי חיוני להחלטה על צנתור. עם זאת, יש לשקלל את גורם הזמן; בחלון זמן מוקדם, המיסמאץ’ הוא אינדיקטור מצוין להצלה נוירולוגית, אך ככל שהזמן חולף, חשיבותו כגורם מנבא בודד פוחתת ויש לנקוט משנה זהירות בבחירת החולים לטיפול פולשני.

למאמר