השימוש בתרופות ממיסות קרישים (תרומבוליזה) בחלון זמן מאוחר (לאחר 4.5 שעות) הופך נפוץ יותר הודות להדמיה מתקדמת. בעוד התרופה אלטפלאז (Alteplase) הייתה הסטנדרט במשך שנים, התרופה טנקטפלאז (Tenecteplase) הראתה יתרונות בניסויים קליניים בחלונות זמן מוקדמים.
שיטות המחקר
החוקרים ביצעו ניתוח משולב של נתוני משתתפים בודדים (IPD) מתוך כמה ניסויים אקראיים (כגון ניסויי ה־EXTEND ו־TRACE-2 ונוספים). הם השוו את התוצאות התפקודיות לאחר 90 יום (לפי מדד mRS) ואת מדדי הבטיחות (שיעור דימומים ותמותה) בין מטופלים שקיבלו טנלטפלאז לאלו שקיבלו אלטפלאז בחלון הזמן המאוחר.
ממצאים עיקריים
- מטופלים שקיבלו טנלטפלאז הראו שיעורים דומים, ולעיתים אף מגמת שיפור קלה, בהשגת עצמאות תפקודית בהשוואה לאלטפלאז בחלון הזמן המאוחר
- טנלטפלאז נמצאה כקשורה לשיעורי פתיחה מחדש (Recanalization) גבוהים יותר של כלי הדם החסומים לפני תחילת צנתור מוח, מה שמשמש יתרון משמעותי בחסימות של כלי דם גדולים
- מבחינת בטיחות, לא נמצא הבדל מובהק בשיעור הדימומים התוך־מוחיים הסימפטומטיים בין שתי התרופות, מה שמעיד על כך ששתיהן בטוחות באותה מידה גם בשלב המאוחר, בתנאי שהבחירה במטופל מבוססת על הדמיה
מסקנות
טנלטפלאז הינה חלופה יעילה ולפחות שוות ערך לאלטפלאז עבור טיפול בשבץ בחלון זמן מורחב (עד 24 שעות). יתרונותיה של הטנקטפלאז – הכוללים מתן מהיר יותר (זריקה בודדת לעומת עירוי של שעה) ויעילות גבוהה יותר בפתיחת חסימות גדולות – הופכים אותה לאפשרות מועדפת במערכי שבץ מודרניים, גם כאשר המטופל מגיע באיחור.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!