במאמר שפורסם בכתב העת Stroke מדווחים חוקרים על ממצאים חדשים, מהם עולה כי מגורים באזורים בהם רמות זיהום אוויר גבוהות מלווה בסיכון מוגבר לאירועים מוחיים. הממצאים מבוססים על שני מחקרים, האחד מבריטניה והשני מיפן.

החוקרים מבריטניה בחנו את הנתונים ממאגר South London Stroke Register, מאגר מבוסס-אוכלוסיה הכולל אוכלוסיה עירונית, מרקע אתני שונה. הם קשרו את נתוני התמותה ממאגר זה אל מול נתוני זיהום אוויר לפי הריכוז השנתי הממוצע לפי מקום המגורים, טרם האירוע המוחי.

בסיכומו של דבר, תועדו 1,800 אירועים מוחיים בין השנים 2005-2012 (74.3% אירועים איסכמיים, 14.5% אירועים המורגיים ו-11.2% אירועים שטיבם אינו ברור).

ממצאי המחקר הצביעו על סיכון מוגבר לתמותה עד חמש שנים לאחר אירוע מוחי בחולים שהתגוררו באזורי זיהום אוויר גבוה. יחס הסיכון לתמותה לעליה של רבעון אחד בריכוז חלקיקי PM2.5 עמד על 1.28 לכלל סוגי האירועים המוחיים ו-1.32 לאירועים מוחיים איסכמיים.

זיהום אוויר לווה בעליה של פי שתיים בסיכון לתמותה עקב אוטם במערכת הקדמית ועליה של 78% באוטמים לקונאריים. זיהום אוויר בחלקיקי PM10 לווה בעליה של 45% בסיכון לתמותה לאחר אוטם לקונארי.

החוקרים מיפן בחנו נתונים אודות 6,885 אירועים מוחיים איסכמיים ממאגר נתונים מבוססים ביפן. המאגר כלל חולים שהיו עצמאיים טרם האירוע המוחי ואושפזו בתוך 24 שעות מהופעת אירוע מוחי. הם גם אספו נתונים אודות זיהום האוויר.

ניתוח חתך מקרים בוצע להערכת ההשפעות של חשיפה קצרת-טווח לחומר חלקיקי על אירועים מוחיים איסכמיים, בתוך 3-4 תקופות בקרה מאותו יום בשבוע, חודש ושנה, כמו בתקופת המקרים.

מהנתונים עלה כי עליה בריכוז חלקיקי PM 2.5 ביממה טרם הופעת האירוע המוחי נקשרה עם הופעת אירוע מוחי איסכמי: יחס סיכון של 1.03 לכל עליה של 10 µg/m3 בריכוז PM2.5. קשר זה נותר לאחר תקנון למזהמים אחרים או מגפת שפעת, ותועד גם בעונה הקרה. לא זוהה קשר משמעותי בימים 2-6 לפני האירוע המוחי.

החוקרים מציינים כי עדיין לא ידוע אם יש תועלת להימנעות מחשיפה לזיהום אוויר או הקפדה יתרה על המצב הבריאותי לאחר חשיפה.

Stroke. Published online November 3, 2016

לידיעה במדסקייפ