טיפול בהקרנות חיצוניות מלווה בשיעורים גבוהים יותר של תמותה עקב ממאירות של הערמונית, בהשוואה לניתוח רדיקאלי לכריתת הערמונית, גם כאשר סיכויי ההישרדות ללא-התקדמות דומים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת European Urology.

החוקרים מדווחים כי בחולים עם הישנות ביוכימית לאחר הקרנות חיצוניות סיכון מוגבר לתמותה עקב סרטן ערמונית, בהשוואה לחולים עם הישנות ביוכימית לאחר ניתוח. עם זאת, הם מזהירים כי ההבדלים בשיעורי ההישרדות של שתי קבוצות הטיפול היו קטנים מדי ולכן אינם נכנסים למכלול השיקולים בהחלטה על הטיפול.

החוקרים בחנו את הנתונים אודות למעלה מ-13,800 גברים שעברו ניתוח רדיקאלי של הערמונית (8,308 חולים), הקרנות חיצוניות (2,839 חולים) או ברכיתרפיה (2,656 חולים), במהלך כ-18 שניםם בשני מרכזים רפואיים בארצות הברית. הם חישבו את סיכויי ההישרדות ללא התקדמות לאחר חמש שנים לכל מטופל, על-בסיס הטיפול שניתן.

בגברים לאחר טיפול בהקרנות חיצוניות תועדו שיעורים גבוהים יותר של תמותה ספציפית לממאירות של הערמונית לאחר עשר שנים, בהשוואה לגברים לאחר ניתוח רדיקאלי לכריתת הערמונית, לאורך טווח רחב של סיכונים צפויים להישנות ביוכימית.

שיעורי התמותה הספציפיים עקב סרטן ערמונית לאחר עשר שנים עם טיפול קרינתי לעומת ניתוח עמדו על 3% לעומת 0.9% כאשר שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות לאחר חמש שנים עלו על 75%; 6.8% לעומת 5.9% כאשר שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות לאחר חמש שנים עמדו על 51-75%; 12.2% לעומת 10.6% כאשר עמדו על 26-50% ו-26.6% לעומת 21.2% כאשר שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות לאחר חמש שנים עמדו על 25% ומטה.

לאח תקנון לצפי הישרדות ללא-התקדמות לאחר חמש שנים, טיפול בהקרנות חיצוניות לווה בעליה משמעותית בשיעורי התמותה הספציפיים עקב סרטן ערמונית, בהשוואה לכריתה רדיקאלית של הערמונית (יחס סיכון של 1.5).

החוקרים לא זיהו הבדלים משמעותיים בשיעורי התמותה הספציפיים לסרטן ערמונית בין מטופלים בברכיתרפיה וניתוח, אך מציינים כי גורמים הקשורים בבחירת החולים והעדר עוצמה סטטיסטית מספקת מגבילים את ניתוח הנתונים.

Eur Urol 2014

לידיעה במדסקייפ