מחקר שבוצע ביפן מוצא כי tamsulosin ו-naftopidil, שני חסמי אלפא1 בעלי אפיניות שונה לתת-סוגים של אדרנו-רצפטור של אלפא1 (ה-AR), בטוחים ויעילים במידה שווה בטיפול בסימפטומים של היפרפלזיה שפירה של הערמונית (BPH).
החוקרים מציינים כי חשוב מבחינה קלינית לחקור האם לאגוניסטי ה-alpha1 AR השונים השפעות קליניות שונות בחולים הסובלים מ-BPH. לשם כך, חילקו החוקרים באקראי 185 גברים הסובלים מ-BPH סימפטומטי לקבלת טיפול באמצעות tamsulosin במינון סטנדרטי (0.2 מ”ג ליום) במהלך 12 שבועות או באמצעות naftopidil (במינון 25 מ”ג ליום במהלך שבועיים ולאחר מכן במינון של 50 מ”ג ליום במהלך 10 שבועות).
נתוני היעילות שנאספו בקרב 144 גברים (75 מקבוצת ה-tamsulosin ו-69 מקבוצת ה-naftopidil) מעידים כי שימוש בכל אחת משתי התרופות גורר שיפור מובהק סטטיסטית בסימפטומי אחסון וריקון שלפוחית השתן.
תופעות הלוואי היו ברות השוואה ללא הבדלים מובהקים סטטיסטית בלחץ הדם הסיסטולי או הדיאסטולי לאחר מתן הטיפול לשתי הקבוצות.
החוקרים מסכמים כי המחקר מעיד כי שתי התרופות יעילות ובטוחות בטיפול ב-BPH, אך למרות הענין הפרמקולוגי באפיניות השונה של שתיהן, אף אחת מהן לא נמצאה סלקטיבית מבחינה קלינית.
BJU Internat 2005;96:581-586.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!