בחולים עם ספינה ביפידה פתוחה תוארה שונות רבה בתוחלת החיים על-בסיס הליקויים בתפקוד המוטורי, יכולת הזנה ושליטה בסוגרים, כאשר באלו עם הליקויים החמורים ביותר תועדה תוחלת החיים הקצרה ביותר, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Developmental Medicine & Child Neurology.

מחקר העוקבה התבסס על נתונים אודות למעלה מ-1,600 חולים עם ספינה ביפידה פתוחה (גיל ממוצע של 13 שנים, 50% גברים), שהיו במעקב לאורך תקופה ממוצעת של 13 שנים בין 1986 ועד 2019. החולים סווגו על-בסיס יכולת ניידות: אי יכולת ללכת (62%), הליכה עם עזרים (22%), או הליכה עצמאית (16%). עוד הושלמה הערכה של שליטה על מתן שתן וצואה.

מהנתונים עולה כי שיעורי התמותה השתנו רבות לפי גיל, יכולת ניידות ויכולת הזנה. בקרב חולים שלא היו מסוגלים ללכת באופן עצמאי או עם תמיכה תועד סיכון גבוה פי 2-4 לתמותה, בהשוואה לאלו שיכלו ללכת, כאשר השיעורים עלו פי 6-10 בגילאי 60 שנים ומעלה, בהשוואה לאלו בגילאי 5-9 שנים.

בחולים שלא יכלו ללכת או לאכול באופן עצמאי תועד סיכון מוגבר לתמותה, בהשוואה לאלו שהלכו היטב באופן עצמאי (יחס סיכויים של 7.1, p<0.001) ובחולים ללא שליטה על מתן שתן או צורה תועד סיכון מוגבר לתמותה בהשוואה לביקורות (יחס סיכויים של 1.5, P=0.002).

בגיל חמש שנים, תוחלת החיים עמדה על 56 שנים בחולים שיכלו ללכת, בהשוואה ל-35 שנים באלו שלא יכלו ללכת. בגיל עשר שנים, תוחלת החיים עמדה על 57 שנים בבנים ועל 58 שנים בבנות שיכלו ללכת עם תמיכה ושלטו במידת מה בסוגרים, בהשוואה ל-65 שנים ו-70 שנים, בהתאמה, באוכלוסייה הכללית.

שיעורי ההישרדות השתפרו מ-1986 עד 2019. למעשה, שיעורי התמותה ירדו בכ-1% לכל שנה קלנדרית לאורך תקופת המחקר (יחס סיכויים של 0.99, p=0.03).

החוקרים מסכמים וכותבים כי זהו המחקר ארוך הטווח הראשון של חולים עם ספינה ביפידה פתוחה המדווח על תוחלת החיים של החולים בחלוקה לפי גיל, מין וחומרת הליקוי. ממצאי המחקר עשויים לסייע למטופלים ולמטפלים לתכנן את הטיפול המתאים לחולים אלו.

Developmental Medicine & Child Neurology, Feb 11, 2026

לידיעה במדסקייפ