היפרדות זגוגית אחורית Posterior vitreous detachment (PVD) מוגדרת כהיפרדות פני הזגוגית האחורית משטח פני הרשתית באזור הקוטב האחורי עד לאקווטור (equator), והינו תהליך דגנרטיבי שכיח. היפרדות זגוגית אחורית הינה האירוע העיקרי הגורם להתפתחות קרעים ברשתית והיפרדות רשתית רגמטוגנית. בבדיקה ראשונית, בערך ל- 10% מהחולים עם היפרדות זגוגית אחורית סימפטומאטית יש קרעים ברשתית או היפרדות רשתית המצריכים טיפול מיידי. ניתוח ירוד הינו גורם סיכון להתפתחות היפרדות רשתית רגמטוגנית. בעיניים לאחר ניתוח ירוד בשיטות intracapsular cataract extraction ו- extracapsular cataract extraction (ECCE), עם פתיחת הקופסית האחורית, דווח על התפתחות היפרדות זגוגית אחורית בשכיחות גבוהה יותר מאשר בעיניים שעברו ניתוח ECCE ללא פתיחת הקופסית האחורית. לכן שיערו שפתיחת הקופסית האחורית של העדשה היא הגורם לשכיחות מוגברת של התפתחות היפרדות רשתית רגמטוגנית בחולים אלה. פיתוח שיטת הפקואמולסיפיקציה שמאפשרת פתח כניסה קטן יותר לעין גרם להפחתת הסיכון להתפתחות היפרדות זגוגית אחורית, במיוחד במקרים בהם הקופסית האחורית של העדשה נשארה שלימה. פרסומים אחרים דיווחו שהסיכון של התפתחות היפרדות רשתית רגמטוגנית לאחר ניתוחי פקואמולסיפיקציה היה דומה או אף גבוה יותר מזה שלאחר ECCE. עד היום אף מחקר על מספר גדול של מקרים ומעקב ארוך טווח לא בוצא כדי לבדוק אם השימוש בפקואמולסיפיקציה הפחית או הגביר את השכיחות של היפרדות רשתית לאחר ניתוח.

המחקר הפרוספקטיבי הנוכחי על חולים שעברו ניתוחי פקואמולסיפיקציה עם השתלת עדשה תוך עיינית מתקפלת תוכנן כדי לבדוק מתי מתפתח היפרדות זגוגית אחורית לאחר ניתוח בחולים ללא היפרדות זגוגית אחורית לפני הניתוח. המחקר בוצע על ידי חוקר מיפן, מ- Ohtsuka Eye Hospital, Sapporo. במחקר השתתפו 575 עיניים ללא הפרדות זגוגית אחורית לפני הניתוח והמעקב אחריהם היה במשך שלוש שנים לאחר ניתוח פקואמולסיפיקציה ללא סיבוכים. כל החולים עברו בדיקת עיניים מקיפה, כולל בדיקת הזגוגית בעזרת מנורת סדק וכן בדיקת רשתית לפני הניתוח ביום הניתוח, ביום שלאחר הניתוח, וכן כעבור שבוע, שלושה שבועות, ששה שבועות ושנה, ולאחר מכן כעבור כל ששה חדשים במשך שלוש שנים. החולים חולקו לקבוצות והוערכו בהתאם לגילם, הרפרקציה שלהם והאורך האקסיאלי של העיניים. התוצא העיקרי היה שיעור ההיארעות המצטבר של התפתחות היפרדות זגוגית אחורית במהלך שלוש השנים לאחר ניתוח ירוד בכל נקודת זמן של ביקורת.

נמצא שההיארעות המצטברת ואחוז העיניים שפיתחו היפרדות זגוגית אחורית היו 6 (1.0%), 18 (3.1%), 31 (5.4%), 45 (7.8%), 63 (11.0%), 88 (15.3%), 106 (18.4%), 133 (23.1%) ו- 172 (30.0%) כעבור שבוע, חודש, שלושה חודשים, ששה חודשים, שנה, שנה וחצי, שנתיים, 30 חודשים ו- 36 חודשים בהתאמה. ב- 11 עיניים המהווים 6.4% מתוך 172 העיניים בהם התפתחה היפרדות זגוגית אחורית במהלך המעקב, נמצא גם קרע חדש ברשתית עם או ללא היפרדות רשתית. בשמונה עיניים המהוות 15.4% מתוך 52 העיניים עם דגנרציה מסוג לטיס. לעומתן, בשלוש עיניים המהוות 2.5% מתוך 120 העיניים ללא דגנרציה מסוג לטיס נמצא קרע חדש ברשתית. ההבדל בין שתי קבוצות אלה היה משמעותי מבחינה סטטיסטית. מסקנת המאמר היא שהתפתחות היפרדות זגוגית אחורית מתגברת לאחר ניתוח ירוד בשיטת פקואמולסיפיקציה, והיא מצטברת באופן לינארי במהלך 3 השנים שלאחר הניתוח. בערך 6% מהעיניים עם היפרדות זגוגית אחורית היו עם קרעים ברשתית, ובעיניים עם דגנרציה מסוג לטיס, שיעור הקרעים ברשתית בעקבות היפרדות זגוגית אחורית היה גדול פי 6.2. אי לכך מומלץ לבצע מעקב ארוך לאחר ניתוח ירוד בשיטת פקואמולסיפיקציה.

Hikichi T:

Time Course of Development of Posterior Vitreous Detachments after

Phacoemulsification Surgery

Ophthalmology 2012;119:21022107.