נסיגה של ההתקערות בעצב הראיהלאחר טיפול שהוריד את הלחץ התוך עייני תועדה במספר מחקרים. תארו כבר בעבר הפחתה בגודל קעור הדיסקה לפי תמונות סטראוסקופיות של הדיסקה ושינויים בטופוגרפיה של הדיסקה שנבדקה באמצעות scanning laser tomography או באמצעות optic nerve head analyzer. המכניזם של תהליכים אלה עדיין לא ברורים. אחת התיאוריות היא שהפחתת הקיעור נובעת מהפחתה בהתקערות של הלמינה קריברוזה. אפשרות משוערת אחרת היא שההפחתה בקעור  מבטאת התעבות של הרקמה הפרה-למינרית. התעבות כזו של השכבה הפרה-למינרית עשויה לנבוע ממספר סיבות, כמו פיזור מחדש של הנוזל האקסונאלי או פרוליפרציה של הגליה הפרה-למינרית. אולם, לא הפחתה בהתקערות האחורית של הלמינה קריברוזה ולא התעבות של הרקמה הפרה-למינרית הוכחו לאחר הפחתת הלחץ התוך-עייני, כנראה בגלל חוסר היכולת לראות באופן קליני את הרקמות העמוקות של ראש עצב הראייה.

לאחרונה הראו שבאמצאות spectral-domain optical coherence tomography (SD-OCT) ניתן לראות את הלמינה קריברוזה. הראו לניתן לראות את הלמינה קריברוזה גם באמצעות ultrahigh-speed OCT עם אור באורך גל של 1060 ננומטר. הודגם כבר בעבר שניתן לשפר את הדמיית הלמינה קריברוזה באמצעות טכניקת הדמיה של עומק מוגבר – enhanced depth imaging. טכניקה זו פותחה באופן מקורי כדי להדגים את כל עובי הדמית. היא משפרת את הרגישות עבור רקמות אחוריות יותר באמצעות העברת הפוקוס של האור לרמת הרקמה. על ידי התאמת טכניקה זו עבור הלמינה קריברוזה, ניתן היה לקבל עומק רב יותר של הסיגנל וניגודיות טובה יותר של התמונה, אשר מאפשרים לשרטט בצורה טובה את כל העובי של הלמינה קריברוזה.

במחקר הנוכחי הוצעה הערכה של השינויים המבניים בעומק ראש עצב הראייה לאחר שהלחץ התוך עייני הופחת בניתוח טרבקולקטומיה. ההערכה בוצעה בעזרת enhanced depth imaging SD-OCT, שהתמקד על מידת הסטייה של הלמינה קריברוזה ועל ההשתנות בעובי של הלמינה קריברוזה ושל הרקמה הפרה-למינרית. באמצעות הערכות אלה קיוו החוקרים להגיע למסקנה אם ההקטנה במידת הקעור של הדיסקה לאחר ניתוח גלאוקומה נובעת משינוי בלמינה קריברוזה או משינוי ברקמה הפרה-למינרית.

המחר בוצע על ידי חוקרים מקוראה ומארה”ב: ממחלקות העיניים של Seoul National University College of Medicine, של National Medical Center, Seoul, מה- Seoul National University Bundang Hospital, Seongnam, וכן מ- Hamilton Glaucoma Center and Shiley Eye Center, Department of Ophthalmology, University of California San Diego, La Jolla, California. במחקר השתתפו 35 עיניים של 35 מטופלים עם גלאוקומה פתוחת זווית שעברו טרבקולקטומיה. המשתתפים עברו בדיקת OCT שכלל הערכה גם של הלמינה קריברוזה, לפני הניתוח וכן שבוע, חודש, שלושה חודשים וששה חודשים לאחר הניתוח.  בוצעה הערכה של מידת הסטייה של הלמינה קריברוזה לפני ואחרי הניתוח (המרחק בין מישור הפתח בממברנת ברוקס לבין שטח הפנים הקדמי של הלמינה קריברוזה), עובי הלמינה קריברוזה והרקמה הפרה-למינרית. ההערכות בוצעו על 7-13 תמונות B-scan מכל עין. התוצא העיקרי היה מידת ההפחתה בסטייה של הלמינה קריברוזה והשינויים בעובי של הלמינה קריברוזה ושל הרקמה הפרה-למינרית.

התוצאות הראו שהלחץ התוך-עייני פחת מ- 27.2 מ”מ כספית בממוצע (טווח של 14 עד  47 מ”מ כספית) ל- 10.5 מ”מ כספית בממוצע (טווח של 6-21 מ”מ כספית) 6 חדשים לאחר הניתוח.  מידת הסטייה האחורית של הלמינה קריברוזה פחתה באופן משמעותי מבחינה סטטיסטית מ- 614.58 מיקרומטר בממוצע ל- 503.90 מיקרומטר בממוצע כעבור 6 חודשים מהניתוח. עובי הלמינה קריברוזה ועובי השכבה הפרה-למינרית, שניהם גדלו באופן משמעותי מבחינה סטטיסטית 6 חדשים לאחר הניתוח. מידת ההפחתה בשיעור הסטייה של הלמינה קריברוזה הייתה בקשר משמעותי מבחינה סטטיסטית למשתנים כמו גיל צעיר, מידה רבה יותר של ירידה בלחץ התוך-עייני, ומידה רבה יותר של סטייה של הלמינה קריברוזה לפני הניתוח. לא נימצא קשר בין המשתנים לבין מידת העיבוי של הלמינה קריברוזה או מידת העיבוי של הרקמה הפרה-למינרית.

מסקנת החוקרים היא שלאחר ניתוח גלאוקומה יש הפחתה משמעותית במידת הסטייה אחורה של הלמינה קריברוזה והגדלה משמעותית בעובי הלמינה קריברוזה ובעובי הרקמה הפרה-למינרית. מידת ההפחתה בסטייה אחורה של הלמינה קריברוזה הייתה קשורה למשתנים כמו גיל צעיר, סטייה רבה יותר אחורה לפני הניתוח והפחתה רבה יוצר בלחץ התוך עייני.

Lee EJ, Kim TW, Weinreb RN:

Reversal of Lamina Cribrosa Displacement and Thickness after Trabeculectomy in Glaucoma.

Ophthalmology 2012;119:13591366.