הזיהוי של שינוי בשדה הראייה הינוי בעל משמעות קריטית בניהול חולים עם גלאוקומה. ב- Early Manifest Glaucoma Trial (EMGT), לדוגמא, ברוב החולים עם התקדמות הגלאוקומה, השינוי נצפה רק בהערכת שדות הראייה ולא בבדיקת עצב הראייה. למרות החשיבות הקלינית של זיהוי שינוי בשדה הראייה, אין כל מדד (standard) מקובל המגדיר אותו. בנוסף לכך, קיימות גישות קליניות מגוונות  החל מהסתכלות סובייקטיבית בתוצאת בדיקת שדה הראייה ועד לאלגוריטמים סטטיסטיים event-based או trend-based. 

כדי לזהות שינוי בשדה הראייה ב- EMGT, פותחו מסדי נתונים אמפיריים כדי לקבוע את ה- 95% confidence intervals של מידת התנודות ב- pattern deviation של חולי גלאוקומה יציבים במקומות שונים בשדה הראייה, כפונקציה לחומרת הנזק. ב- EMGT, התקדמות הנזק בשדה הראייה הוגדרה כהידרדרות רבה יותר מאותו 95% confidence interval  בשינוי בצורה באותם שלושה או יותר מקומות בשלוש בדיקות עוקבות של שדה הראייה. שיטה זו מצוייה כתוכנה מסחרית העובדת עם מכשיר Humphrey Field Analyzer II ונקראה בתחילה Glaucoma Progression Analysis (GPA). בהמשך, כדי להזכיר ששינויים בשדה הראייה עלולים להגרם גם ממחלות אחרות מגלאוקומה, שונה השם של אותם ראשי תיבות ל-  Guided Progression Analysis.  למרות שהמתודולוגיה של ה- GPA דומה מאד לזו ששמשה ב- EMGT, יש מספר מחקרים שדווחו על התאמה טובה בין התוצאות של גישה זו לבין התוצאות של גישות אחרותבהן השתמשו לקביעת הידרדרות בשדה הראייה.

המטרה של המחקר הנוכחי היא להשוות בין תוצאות הבחינה באמצעות GPA של סידרת שדות ראייה לבין חוות הדעת המוסכמת של מומחים לגלאוקומה, ולקבוע באיזו מידה הגישה לתוצאות של GPA משנה את החלטת המומחים בנוגע לקביעה של הדרדרות שדות הראייה.

המחקר התבצע בארה”ב על ידי חוקרים ממחלקת העיניים של Northwestern University , ביה”ס לרפואה ע”ש פיינברג בשיקגו, אילינוי, ממכון העיניים Bascom Palmer ומהמחלקה לאפידמיולוגיה של אוניברסיטת מיאמי, ביה”ס לרפואה ע”ש מילר שבמיאמי, פלורידה, ממרכז העין של אוניברסיטת Duke בדורהם, צפון קרולינה,  מ- Massachusetts Eye and Ear Infirmary בבוסטון, ומ- Johns Hopkins Bloomberg School of Public Health בבולטימור, מרילנד.

המחקר היה רטרוספקטיבי וכלל 100 עיניים של 83 חולי גלאוקומה. לכל חולה בוצעו 5 בדיקות שדה ראייה שנבדקו על ידי חמישה מומחי גלאוקומה מבלי לדעת למי שייכת הבדיקה, כדי לקבוע אם יש שינוי במצב. ארבעה חדשים לאחר מכן נבדקו אותם שדות ראיה שנית בסדר ששונה באופן אקראי על ידי אותם בודקים, כאשר הפעם הוצגה להם גם התוצאה של ה- Glaucoma Progression Analysis (GPA). התוצא העיקרי היה מידת ההתאמה בין הקביעה המוסכמת על ידי רוב מומחי הגלאוקומה שהשתתפו במחקר וממצאי ה- GPA הן לפני שתוצאות ה- GPA הוצגו למומחים והן אחרי שראו את תוצאת ה- GPA.

התוצאות הראו שבבדיקה הראשונית, מבלי לדעת את תוצאות ה- GPA,  ולאחר שהייתה נגישות לתוצאות ה-  GPA , מידת ההסכמה בין רוב המומחים לבין תוצאות ה- GPA הייתה טובה. הקביעה המוסכמת על המומחים נטתה לקבוע יותר הדרדרות בשדה הראיה מאשר ה- GPA.

מסקנת החוקרים הייתה שנמצאה התאמה טובה בין האבחנה הסובייקטיבית של המומחים ושל ה- GPA לגבי הידרדרות בשדה הראייה. במקרים בהם לא הייתה התאמה בין קביעת המומחים לבין ה- GPA , לרוב קביעת המומחים הייתה שיש הדרדרות בעוד שה- GPA לא הדגים הידרדרות. גישה לתוצאות ה- GPA בעת הבדיקה של שדה הראייה לא שינתה באופן משמעותי את מידת ההתאמה בין קביעת המומחים לתוצאת ה- GPA, אולם בכל אופן, ב- 11 מתוך 100 מקרים, קביעת המומחים שונתה לאחר שנראתה התוצאה של ה- GPA.

Tanna AP, Budenz DL, Bandi J, Feuer WJ, Feldman RM, Herndon LW, Rhee DJ, Whiteside-de Vos J, Huang J, Anderson DR:

Glaucoma Progression Analysis Software Compared with Expert Consensus Opinion

in the Detection of Visual Field Progression in Glaucoma.

Ophthalmology 2012;119:468473.