הפובאה אחראית על הראיה המרכזית, ראיית צבעים ועל רזולוציה מרחבית גבוהה. יש לה תפקיד חשוב ההתפתחות הקורטקס הראיתי באדם. התפתחות לא תקינה של הפובאה קשורה להפחתה בנפח החומר האפור בקורטקס האוקסיפיטלי ויכול להיות קשור לפיצולים במסלולי הראיה ברמת הכיאזמה.

ניתן לחלק את הרשתית הנוירוסנסורית לשכבת הפוטורצפטורים (הרשתית החיצונית) ולשכבות המעבירות והמעבדות הפנימיות יותר (הרשתית הפנימית). מורפולוגית, הפובאה של המבוגר מסומנת על ידי גומה foveal pit, המורכבת מפוטורצפטורים צפופים ללא שכבות רשתית פנימית וללא כלי דם. מבנה זה מאפשר מעבר אור לפוטורצפטורים ללא הפרעה.

מבנה הפובאה איננו מושלם בלידה. מחקרים היסטולוגיים שהחלו ב- 1964 הראו שהשכבות הפנימיות של הרשתית מצויות במרכז הפובאה ושהגומה המרכזית חסרה בעין העוברית. קיימים גם שינויים במשך הזמן ברוחב ובאורך הפוטורצפטורים. התהליך של הבשלת הפובאה תואר כנדידה צנטריפוגלית של שכבות הרשתית הפנימיות ונדידה צנטריפטלית של פוטורצפטורים. פקטורים רבים יכולים להשפיע על ההתפתחות הפובאלית: פרהמטוריות, התפתחות כלי דם, אלסטיות רקמות הפובאה, לחץ תוך-עייני, ומתיחה של הרשתית. אחדים מהם עשויים לפעול יחד באופן סינרגיסטי. בנוסף לכך, גדילת העין בתקופה הנאונטלית עשויה לגרום למתיחה של רקמות הפובאה ולגרום ליצירת הגומה המרכזית. מחקרים על פקטורי גדילה של תאי האנדותל של כלי הדם, המופיעים באזור של הפובאה העתידית, משערים שקיימת היפוקסיה לפני הידקקות שכבות הרשתית, אם כי זה לא מסביר את התהליך של התהוות הפובאה.

מחקרים של התפתחות הגומה הפובאלית התבססו על רקמות post-mortem מקובעות של פרימטים לא אנושיים או על רקמות אנושיות נדירות. ברקמות אלה ביצעו חתכים היסטולוגיים וצביעות אימונוציטוכימיות. אולם בדיקות אלה הן בנקודה זמן אחת בלבד עבור כל עין, ביצוע חתכים סריאליים הינה טכניקה הדורשת זמן רב, וכן אותה רקמה ניתנת לבדיקה רק בכיוון חתך אחד. בעיה אחרת היא ארטיפקטים שכיחים כמו התכווצות רקמות והיפרדות רשתית, הנובעים מפיקסציה של רקמת רשתית. כל אלה מגבילים מאד את הבדיקה המורפולוגית התלת-ממדית של התפתחות המקולה האנושית. נתונים על הפובאה האנושית בפגים מוגבלים לצילומי צבע, תיאורים, ציורים ותמונות של בדיקות פלואורסצאין אנגיוגרפיה. אלה חסרים את המידע על ההתפתחות התאית.

במחקר הנוכחי השתמשו החוקרים ב- spectral domain-optical coherence tomography (SD-OCT) כדי להגדיר בפגים מסגרת התייחסות בסיסית להתפתחות הרשתית, ולהתחיל לתאר שינויים ופתולוגיות בתהליך התפתחות זה. באמצעות מערכת SD-OCT ניידת הנישאת ביד התאפשר לבדוק תינוקות וילדים קטנים במהלך הרדמה.

המחקר התבצע ב- Durham  שבצפון קרוליינה, על ידי חוקרים של Duke University, ממחלקות העיניים והילדים של בית הספר לרפואה, וכן מהמחלקה להנדסה ביורפואית של Pratt School of Engineering . מטרת המחקר הוגדרה כקביעת הדינאמיקה של ההתפתחות המורפולוגית של הפובאה האנושית in vivo באמצעות SD-OCT נייד. המחקר היה פרוספקטיבי וכלל 31 פגים תשעה ילדים ותשעה מבוגרים. למחקר גויסו 62 ילודים, אשר לאחר בדיקה לשלול ROP, בוצעה להם בדיקה באמצעות SD-OCT בהיותם בני 31 עד 41 שבועות ללא סדציה. מתוכם, שלושים ואחד פגים ענו על הקריטריונים. תשעה ילדים ותשעה מבוגרים ללא פתולוגיה עינית היוו את קבוצות הביקורת. נמדדו באופן חצי אוטומטי עובי מרכז הפובאה, היחס בין הפובאה לאזור הפר-פובאלי, וכן נבדקו מיפויים תלת-ממדיים של העובי. התוצאים העיקריים היו המורפולוגיה של הפובאה ושכבות הרשתית, השינויים התאיים וכן השינויים של השכבות בזמן ובמרחב. 

הממצאים הראו, שבניגוד לפובאה של המבוגר, נמצאו בפגים מספר סימנים של חוסר הבשלה: גומה פובאלית לא עמוקה, קיום שכבות רשתית פנימיות בפובאה, ושכבת פוטורצפטורים דקה, שהייתה דקה ביותר במרכז הפובאה. המיפוי התלת ממדי הדגים הזזה של שכבות הרשתית אל מחוץ למרכז הפובאה במהלך הבשלת הפובאה, והתהוות סגמנטים פנימיים וחיצוניים בשכבת הפוטורצפטורים. ממצא מפתיע היה קיום בצקת מקולרית ציסטואידית (cystoid macular edema) ב- 58 אחוזים מהפגים.

מחקר זה מספק את המסגרת להבנת ההתפתחות הנורמאלית של הפובאה האנושית, שתאפשר לזהות הפרעות בהתפתחות שעשויות לעזור בהבנת מחלות ובתכנון מחקרים עתידיים על התפתחות הראייה והקורטקס הראיתי.

Maldonado RS, OConnell RV, Sarin N, Freedman SF, Wallace DK, Cotton M, Winter KP, Stinnett S, Chiu SJ, Izatt JA, Farsiu S, Toth CA:

Dynamics of Human Foveal Development after Premature Birth.

Ophthalmology 2011;118:23152325.