פטריגיום הינו גידול פיברווסקולרי של רקמת לחמית על פני הקרנית, מהגובלת לכיוון מרכז הקרנית, בצורה המזכירה כנף של חרק. השכיחות הכללית של פטריגיום היא בין 5 ל- 15 אחוזים, והיא גבוהה יותר באיזורים טרופיים, דבר היכול לרמז על התפקיד החשוב שיש לקרינה אולטרה-סגולה (UV) בגרימת התהליך. מקובל לחשוב שחשיפה לקרינה אולטרה-סגולה הינה הגורם האטיולוגי החשוב ביותר בפתוגנזה של פטריגיום. קרינה אולטרה-סגולה יכולה לגרום לנזק ב- DNA התאי, ב- RNA, במטריס החוץ-תאי ויכולה להביא לביטוי של ציטוקינים ושל גורמי גדילה החשובים להתפתחות הפטריגיום. אולם, הפתוגנזה המדוייקת של פטריגיום עדיין איננה ברורה. הוצעו גם מנגנונים אחרים, הכוללים תפקיד של cellular immunity דרך מסלולים המערבים cyclooxygenase-2 ו- matrix metalloproteinase. מנגנון מוצע אחר מתמקד בתפקיד של שיגשוג (proliferation) של כלי דם בהתפתחות פטריגיום.

באופן כללי ניתן להתייחס לפטריגיום כאל תהליך שיגשוגי, חודרני, עם שבירה מקומית של המחסום הלימבלי, כתוצאה מחשיפה מוגברת לקרינה אולטרה-סגולה.

קיימות מספר הוראות (indications) לניתוח להסרת פטריגיום, כמו ירידה בחדות הראייה הנובעת מחדירת הפטריגיום לציר האופטי, שבירת דוק הדמעות על ידי הפטריגיום, ו/או הגבלה בתנועת העין כתוצאה מפטריגיום גדול, גרוי וחוסר נוחות בעין, הפרעה להרכבת עדשות מגע, גרימת קושי בביצוע ניתוח רפרקציה, חשד בנוגע לאבחנה של פטריגיום וסיבה קוסמטית.

טכניקות ניתוחיות שונות נוסו להסרת פטריגיום עם שיעורי הצלחה שונים. השיטה הנוחה ביותר הינה הסרה פשוטה של הפטריגיום. אולם, הטכניקה של השארת סקלרה חשופה (bare sclera) ללא טיפול נוסף כמו כמותרפיה או רדיותרפיה הינה עם שיעורי חזרה גבוהים של 29.7 אחוזים עד 88.9 אחוזים.  במחקרים שונים הראו שטיפול נוסף עם מיטומיצין C (MMC) בריכוזים של 0.01 אחוזים עד 0.4 אחוזים, הוריד את שיעור החזרה ב- 2.7 אחוזים עד 42.9 אחוזים. החשש מפני סיבוכים המסכנים את הראיה של הטיפול הנוסף גרם לביצוע מחקרים רבים בנושא.

בניסיון להפחית את החשיפה של שטח פני העין לאנטימטבוליטים במהלך הניתוח, הציעו להזריק MMC אל מתחת ללחמית, ובשיטה כזו הושג שיעור חזרה של 6 אחוזים. לאחרונה דווח על טיפול משולב שכלל טיפול תוך ניתוחי ב- MMC יחד עם ביצוע מתלה לחמית מסובב, והתוצאה של הטיפול המשולב הזה בפטריגיום הייתה יעילה – שיעור החזרה היה של 3 אחוזים. אולם, שוני במדדים לבחירת החולים שהשתתפו במחקרים השונים לא מאפשרים להסיק מסקנות בנוגע לגישה הניתוחית המועדפת.

המטרה של המחקר הנוכחי הייתה להשוות את שתי הטכניקות שהוצעו לאחרונה הזרקת MMC אל מתחת ללחמית לפני הניתוח, וביצוע ניתוח פשוט עם סקלרה חשופה לאחר מכן, לעומת טיפול ב- MMC במהלך הניתוח וביצוע בנוסף גם מתלה לחמית סיבובי של הלחמית. במחקר זה הושוו הסיבוכים ושיעור החזרה של הפטריגיום.

המחקר בוצע באירן, ב- a Khatam Anbia Eye Hospital, Eye Research Center, Mashhad University of Medical Sciences, Mashhad. המחקר הקליני הזה היה פרוספקטיבי ורנדומאלי. נכללו בו 82 עיניים עם פטריגיום ראשוני, שחולקו באופן אקראי לשתי קבוצות. קבוצה אחת כללה 36 עיניים שטופלו בהזרקה תת-לחמיתית של MMC בריכוז 0.02 אחוזים, חודש אחד לפני ביצוע ניתוח הסרת פטריגיום פשוט עם סקלרה חשופה. קבוצה שנייה כללה 46 עיניים שטופלו בהסרת הפטריגיום עם מתלה לחמית סיבובי וטיפול ב- MMC בריכוז של  0.02 אחוזים במשך 2 דקות במהלך הניתוח. משך המעקב היה בין שנה לשנה וחצי. התוצא העיקרי היה שיעור החזרה ושיעור הסיבוכים בכל אחת מהקבוצות.

התוצאות הראו שבמהלך מעקב של שנה היו שני מקרים (המהווים 4.3 אחוזים) של חזרה (כעבור 3 וכעבור 6 חדשים) בקבוצה השניה שטופלה ב- MMC במהלך הניתוח שכלל גם מתלה סיבובי של הלחמית.

בקבוצה הראשונה לא היו מקרים של חזרה, אולם בשני מקרים נצפתה וסקולריזציה מופחתת והלבנה של הסקלרה במקום הסרת הפטריגיום. לא היו סיבוכים משמעותיים אחרים. לא היה הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית בין הקבוצות מבחינת שיעור החזרה, הגיל הממוצע, המין, או שטח הפטריגיום.

מסקנת החוקרים הייתה שהזרקת 0.1 מ”ל MMC בריכוז של 0.02 אחוזים, חודש אחד לפני הניתוח הינה מהירה, קלה ובטוחה, וטיפול זה יחד עם ניתוח פשוט להסרת הפטריגיום עם סקלרה חשופה, הינו יעיל לפחות כמו ניתוח מסובך וארוך יותר של מתלה לחמית סיבובי יחד עם טיפול ב- MMC במשך 2 דקות במהלך הניתוח.

Khakshoora H, Razavia ME, Daneshvara R, Shakerib MT, Ghatea MF, Ghooshkhanehia H.

Preoperative Subpterygeal Injection Vs Intraoperative Mitomycin C for Pterygium Removal: Comparison of Results and Complications

Am J Ophthalmol 2010;150: 193-198.