חסימת עורק רשתית מרכזי (CRVO) הינו מחלת רשתית חמורה עם פרוגנוזה גרועה. השכיחות של CRVO היא 8.5 ל- 100,000 אנשים. המהלך הטבעי של המחלה הינו בעל תוצאות חמורות כאשר חדות הראייה של 92 אחוזים מהחולים מידרדרת לרמה של ספירת אצבעות או פחות מזה. שיפור בחדות הראיה בגלל חסימה חולפת קורה רק בעד 8 אחוזים מהחולים. הטיפול המקובל העלה את שיעור השיפור בחדות הראיה ל- 15 אחוזים, אך נתונים אלה מקורם באיסוף מידע רטרוספקטיבי בלבד.

ב- 1984 השתמשו לראשונה ברקנליזציה recanalization של חסימות חריפות של כלי דם באמצעות פיברינוליזה תוך עורקית עם מיקרוקטטר, לטיפול ב- CRVO, ויעילות שיטה זו הודגמה במחקרים רטרוספקטיביים קטנים. טווח השיפור הקליני לאחר רקנליזציה באמצעות פיברינוליזה תוך עורקית במחקרים אלה היה רחב מאד – מ- 16 אחוזים ועד 100 אחוזים כאשר בחירת החולים ושיטות הטיפול לא היו אחידות. כתוצאה מהשונות בשיטות הטיפול והחוסר בפרוצדורות סטנדרטיות התקבלה גישה טיפולית זו במידה מועטה בלבד. בערך 1.9 אחוזים בלבד מהחולים עם CRVO עברו פיברינוליזה תוך עורקית בארצות הברית בין 2001 ל- 2003. למרות שהתוצאות היו מעודדות, השאלה הבסיסית לגבי גישה ניתוחית זו היא, האם טיפול התרומבוליזיס הינו יעיל יותר מהטיפול השמרני המקובל.

המחקר הרב-מרכזי, הפרוספקטיבי, עם רנדומיזציה, של הקבוצה האירופאית לליזיס בעין European) Assessment Group for Lysis in the Eye (EAGLE)), נועד להשוות את התוצאות מבחינת היעילות והבטיחות של טיפול שמרני מקובל ושל טיפול תרומבוליטי באמצעות  recombinant tissue plasminogen activator (rtPA) בחולים עם חסימה חריפה של עורק רשתית מרכזי.  במחקר השתתפו  מחלקות עיניים ונוירורדיולוגיה מ-9 מרכזים באוסטריה וגרמניה שכללו מחלקות מפריבורג, אסן, וורצבורג, מינכן וגוטינגן.

בין 2002 ל- 2007 גויסו למחקר 84 חולים. 40 קיבלו טיפול שמרני מקובל ו- 44 קיבלו טיפול תרומבוליטי תוך עורקי. הנתונים של 82 חולים עובדו והושוו. גיל החולים היה בין 18 ל- 75 שנים. הסימפטומים נמשכו 20 שעות או פחות. התוצא העיקרי היה חדות הראיה המתוקנת הטובה ביותר כעבור חודש והתוצא השני היה בטיחות שיטת הטיפול.

משך הזמן הממוצע בין הסימפטום הראשון לבין התחלת הטיפול היה 10.99 שעות עבור הטיפולים השמרניים ו- 12.78 שעות עבור הטיפול התרומבוליטי. חדות הראיה השתפרה באופן משמעותי בשתי הקבוצות ולא היה הבדל ביניהן. שיפור בראיה משמעותי מבחינה קלינית ( גדול או שווה 0.3 logMAR) נמצא ב- 60 אחוזים מהחולים שטופלו בצורה שמרנית וב- 57.1 אחוזים מהחולים שקבלו טיפול תרומבוליטי. בשני חולים שקיבלו טיפול שמרני (המהווים 4.3 אחוזים) וב- 13 חולים המהווים 37.1 אחוזים מהחולים שקיבלו טיפול תרומבוליטי היו תופעות לוואי לטיפול.

בגלל היעילות הדומה של שתי הגישות הטיפוליות, והשיעור הגבוה יותר של תופעות הלוואי של הטיפול התרומבוליטי, הופסק המחקר לאחר בדיקת הביניים הראשונה של התוצאות.

מסקנת החוקרים הייתה שכיון שהתוצאות של שתי הגישות הטיפוליות הן דומות ובגלל השיעור הגהוע יותר של סיבוכים בעקבות הטיפול התרומבוליטי, לא ניתן להמליץ על טיפול תרומבוליטי עבור מצבים של חסימה חריפה של עורק רשתית מרכזי.

Schumacher M, Schmidt D, Jurklies B, Gall C, Wanke I, Schmoor C, Maier-Lenz H, Solymosi L, Brueckmann H, Neubauer AS, Wolf A, Feltgen N, for the EAGLE-Study Group:

Intra-arterial Fibrinolysis versus Conservative Treatment, a Multicenter

Randomized Trial.

Ophthalmology 2010;117:13671375