במהלך 18 השנים האחרונות הפך ניתוח הרפרקציה באמצעות לייזר אקסיימר מניסיונות חיה למיליוני פרוצדורות באנשים. בתחילה השתמשו בו לטיפול רק במיופיה מועטה או בינונית ורק בשיטת photorefractive keratectomy (PRK).

הבעיות קצרות המועד שאפיינו את ה- PRK היו כאבים במשך היממה הראשונה, אחור של 3 עד 5 ימים עד להתאוששות חדות הראיה עם ריפוי הארוזיה האפיתליאלית ואיבוד זמני של שקיפות הקרנית, המכונה haze, הנמשך שבועות עד חדשים לאחר הניתוח.

ב- 1991 נראה שינוי משמעותי בתחום ניתוחי הרפרקציה עם המצאת ה- LASIK.

לטכניקה זו אמורים היו להיות מספר יתרונות שכללו את הגדלת טווח הדיופטרים בו ניתן לטפל, מניעת הכאב וה- haze. התברר שה- LASIK לא הגדיל באופן משמעותי את טווח הדיופטרים בהם ניתן לטפל בעזרתו אך הוא פתר את בעיית הכאב וה- haze. 

למרות ששיעור הסיכונים הכרוכים בביצוע LASIK נחשב נמוך, סיבוכים תוך-ניתוחיים ולאחר הניתוח הקשורים ל- flap מסכנים את הראיה וגורמים לירידה קבועה בחדות הראיה המרבית. בעיה נוספת הינה ectasia ושכיחותה המדויקת איננה ידועה.

עד עתה המחקרים שעקבו אחר ניתוחי רפרקציה לאורך זמן הינם רק על PRK ואין הם ארוכים יותר משש שנים, כאשר רק מחקר אחד מגיע לשש שנים מעקב.  אי לכך הוכר הצורך בהערכה מחודשת של מצב החולים אשר השתתפו במחקר ה- PRK הראשון בבריטניה ב- 1990. המחקר הנוכחי בדק 68  (56.6%) מתוך 120 החולים שהשתתפו במחקר המקורי כאשר כעת תקופת המעקב היא 12 שנים (טווח בין 11.8 ל- 12.7 שנים). (1)

המחקר בוצע בלונדון ב- Department of Academic Ophthalmology, Rayne Institute, St.Thomas’ Hospital.  ניתוחי Myopic PRK בוצעו ב- Summit Technology UV 200 excimer laser ושטח האבלציה היה 4 מ”מ.  המנותחים חולקו לשש קבוצות טיפול בהתאם לרפרקציה שלפני הניתוח. המדדים שנבדקו היו יציבות הרפרקציה, יכולת ניבוי הרפרקציה לאחר הניתוח, חדות הראיה המרבית בתיקון עם משקפיים וקיום haze של הקרנית.

נמצא שהרפרקציה נשארה יציבה גם כעבור 12 שנים לאחר הניתוח, ללא שינוי משמעותי באקוויוולנט הספירי בין הבדיקות שבוצעו כעבור שנה, 6 ו- 12 שנים לאחר הניתוח. 75% מהחולים שעברו תיקון של -2D ו- 65% מהחולים שעברו תיקון של -3D נשארו בטווח של 1D מתיקון היעד כעבור 12 שנים.

57% מהחולים שעברו תיקון של -4D ו- 50% מהחולים שעברו תיקון של -5D נשארו בטווח של 1D מתיקון היעד כעבור 12 שנים, אך השיעור ירד ל- 25% מהחולים שעברו תיקון של -6D ו- 22% מהחולים שעברו תיקון של -7D . ב- 4% נשאר haze ול- 12% המשיכו לראות halos בלילה גם כעבור 12 שנים. בנוסף 3% סבלו מעיניים יבשות אך לא היה אף מקרה שפיתח ectasia במהלך המעקב הארוך.

המסקנה של החוקרים הייתה שיציבות הרפרקציה שנמצאה כעבור שנה נשארה גם כעבור 12 שנים ללא עדות לסטייה היפראופית, שונות במהלך שעות היממה – diurnal fluctuation או רגרסיה במשך השנים.

ה- haze של הקרנית פחת במהלך השנים וחדות הראיה המרבית עם משקפיים חזרה באופן מלא לזו שלפני הניתוח.  בעיה משמעותית שנשארה בחלק מהמנותחים הייתה ראיית halos בלילה, כתוצאה מהשטח הקטן יחסית של שטח האבלציה.