במהלך השנים האחרונות חלה התקדמות רבה בתחום ניתוחי הירוד, המתבטאת בשיפור בציוד הניתוחי, בחמרים הויסקו-אלסטיים ובטכניקה הניתוחית. בעקבות התפתחות הפקואמולסיפיקציה, נזק לאנדותל הקרנית הפסיק להיות הוראת נגד מוחלטת לניתוח ירוד. למרות זאת התפתחות קרטופתיה בולוזית בגלל נזק מכני במהלך הניתוח עדיין מהווה אחד מהסיכונים הניתוחיים ולכן חשוב להעריך את בריאות האנדותל לפני הניתוח.  

נזק לקרנית לאחר ניתוח תוך עייני מתפתח לעיתים שכיחות בחולי סוכרת ולכן שערו שהקרנית בחולים אלה רגישה יותר. בקרניות של חולי type 1 diabetes mellitus זיהו שינויים מורפולוגיים (polymegethism and pleomorphism) בתאי האנדותל, אם כי נשמר התפקוד הנורמלי כפי שמודגם בחדירות לפלואורסצאין. בנוסף, דווח שבצקת קרנית בעקבות הרכבת עדשות מגע דומה בחולי סוכרת ובאלה שאינם חולי סוכרת אולם הספיגה של הבצקת איטית יותר בחולי הסוכרת בהשוואה לאוכלוסיית קבוצת הביקורת. עובדה זו מצביעה על כך שהקרנית של חולי סוכרת פחות עמידה בהשוואה לקרנית נורמלית במצבים קשים. בניגוד לממצאים אלה דווח גם שהבצקת שנוצרה בקרנית היתה פחותה בחולי סוכרת בהשוואה לקבוצת ביקורת ושלא היה הבדל בספיגה שלה בין קבוצת חולי הסוכרת וקבוצת הביקורת. בגלל תוצאות לא אחידות אלה בא המחקר הנוכחי לבדוק את הפגיעה הפונקציונלית באנדותל הקרנית בעיניים של חולי סוכרת לאחר ניתוח ירוד עם חתך קטן. (4)

המחקר בוצע באגף האופתלמולוגיה של ביה”ס לרפואה של Fukui University, Fukui, Japan. במחקר נכללו 93 עיניים של חולים בסוכרת type 2 ו-93 עיניים של חולים ללא סוכרת, אשר עברו ניתוח ירוד. עובי הקרנית במרכזה נמדד לפני הניתוח וכעבור יום, שבוע וחודש לאחר הניתוח. בוצעה גם ספירת תאי אנדותל.

לא נמצא הבדל משמעותי במדידות שנערכו לפני הניתוח בין הקרניות של חולי הסוכרת לבין אלה של החולים ללא סוכרת. העליה בעובי הקרנית כעבור חודש לאחר הניתוח היתה גדולה יותר באופן משמעותי בקבוצת חולי הסוכרת (P=0.03). שיעור איבוד תאי האנדותל כעבור יום וכעבור שבוע היה גבוה יותר באופן משמעותי בקבוצת חולי הסוכרת בהשוואה לחולים ללא סוכרת.

מסקנת החוקרים היא שבעיניים של חולי סוכרת בהשואה לעיניים של אנשים שאינם חולי סוכרת, יש פגיעה רבה יותר באנדותל בעקבות ניתוח ירוד ויש ספיגה איטית יותר של בצקת הקרנית.