מנתונים שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open עולה כי ניתוח משמר-שד הדגים תוצאות אונקולוגיות דומות לכריתת שד בנשים עם סרטן שד ומוטציית BRCA1 או BRCA2, כאשר לא זוהו הבדלים בשיעורי הישנות אזורית-מקומית, הישנות מרוחקת או הישרדות כוללת.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ניתוח משמר-שד מהווה גישה חליפית לכריתת שד בנשים עם סרטן שד ספוראדי, עם פרוגנוזה דומה. ההנחיות הנוכחיות קובעות כי בנשים עם סרטן שד עם שינויים גנטיים, דוגמת וריאנטים פתוגניים ב-BRCA1 או BRCA2, ניתן לשקול כריתה מונעת של שני השדיים להפחתת הסיכון, אם כי אין נתונים מספקים בנושא.

מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי הנוכחי כלל 575 נשים עם שינויים פתוגניים ב-BRCA1 או BRCA2 שעברו טיפול משמר-שד (377 נשים) או כריתת שד (198 נשים) ב-13 מרכזים בדרום קוריאה בין ינואר 2008 ועד דצמבר 2015.

ניתוח הנתונים כלל התאמה ביחס 1:1 לגיל, גודל גידול, גרורות לקשריות לימפה, דרגה היסטולגית ותת-סוג של הגידול, והוביל לזיהוי 159 זוגות תואמים.

התוצאים העיקריים כללו הישרדות ללא הישנות אזורית-מקומית, הישרדות ללא הישנות מרוחקת והישרדות כוללת, עם חציון מעקב של 8.3 שנים.

מניתוח רב-משתני עלה כי ניתוח משמר שד לא לווה בתוצאות אונקולוגיות שונות משמעותית בהשוואה לניתוח כריתת שד מבחינת הישרדות ללא הישנות אזורית-מקומית (יחס סיכון של 0.96, רווח בר-סמך 95% של 0.36-2.59), הישרדות ללא הישנות מרוחקת (יחס סיכון של 0.62, רווח בר-סמך 95% של 0.28-1.38), או הישרדות כוללת (יחס סיכון של 0.82, רווח בר-סמך 95% של 0.34-1.98).

גודל הגידול זוהה כגורם היחיד שנקשר משמעותית עם הסיכון להישרדות ללא הישנות מרוחקת (יחס סיכון של 3.87, רווח בר-סמך 95% של 1.51-9.94); בעוד שגרורות לקשריות לימפה השפיעו משמעותית על ההישרדות הכוללת (יחס סיכון של 3.78, רווח בר-סמך 95% של 1.44-9.97).

מניתוח לפי תתי-קבוצות בזוגות התואמים על-פי סטטוס BRCA1 או BRCA2, גודל הגידול, גרורות לקשריות לימפה, דרגה היסטולוגית ותת-סוג, ניתוח משמר-שד לא לווה בסיכון מוגבר להישנות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר בנשים עם סרטן שד ומוטציות ב-BRCA1 או BRCA2 מציעים כי ניתוח משמר-שד  אינו מלווה בתוצאות אונקולוגיות שונות משמעותית בהשוואה לכריתת שד ולכן הם ממליצים לשקול טיפול משמר שד עם מעקב הדוק כאפשרות טיפול באוכלוסייה זו.

JAMA Netw Open, May 14, 2025

לידיעה במדסקייפ