במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Neurology מדווחים חוקרים מרומא על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול ב- Cenobamate מלווה בירידה גדולה יותר בתדירות פרכוסים
בתינוקות שנולדו לאחר 36 שבועות הריון ומעלה, היסטוריה של פרכוסים ביילוד מלווה בסיכון מוגבר לתמותה באשפוז לפני השחרור, בעיקר בשל אנצפלופתיה היפוקסית-איסכמית, כאשר כרבע מהשורדים
במאמר שפורסם בכתב העת Epilepsia מדווחים חוקרים מאיטליה על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בקרב חולים עם אפילפסיה, תסמיני דיכאון חמורים יותר מלווים בנטל
טיפול ב- Topiramate מלווה בסיכון גבוה יותר משמעותית לגלאוקומה, בהשוואה לטיפול ב-Valproate או Lamotrigine, בפרט בנשים ובחולים עם אפילפסיה, אך לא בגברים או אלו עם
במאמר שפורסם בכתב העת Pediatrics מדווחים חוקרים מקנדה על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי סוכרת אימהית, בפרט סוכרת מסוג 2 ומסוג 1, מלוות בסיכון
המאמר עוסק בקשר המורכב שבין אפילפסיה לבין מערכת הלב וכלי הדם, ומתמקד בתובנות המתקבלות ממעקב אלקטרוקרדיוגרפי (ECG) ובמצבים תסמונתיים שבהם מעורבים גם המוח וגם הלב
המאמר בוחן את התהליך התקין של התפתחות הקורטקס בעובר ומסביר כיצד ליקויים בשלבים שונים לולים להוביל למומים מבניים שבבסיס אפילפטוגנזה
אפילפסיה היא אחת התופעות השכיחות ביותר בקרב חולים עם גליומות, והיא מופיעה בכ־60% מהמטופלים במהלך המחלה
התחלת טיפול בתרופות ממשפחת אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 מלווה בירידה של 18% ב סיכון להישנות פרכוסים ובסיכון נמוך ב-65% ו-60% בסיכון לאשפוז ותמותה, בהתאמה, בהשוואה להתחלת
המחקר בחן את שיעור ההתקפים האפילפטיים והסיכון להתפתחות אפילפסיה בקרב חולים עם CCM ( מלפורמציה קברנוזית מוחית) שלא עברו שום טיפול במום עצמו, וכן ביקש לזהות גורמי סיכון להופעת התקפים
שליש מהחולים עם CCM (או Cerebral Cavernous Malformations) שלא טופלו עלולים לחוות פרכוסים אפילפטיים, כאשר הסיכון להישנות נמוך יותר באלו תחת טיפול תרופתי למניעת פרכוסים
במאמר שפורסם בכתב העת Neurology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי אוטם לבבי מלווה בסיכון מוגבר כפליים להתפתחות אפילפסיה בחולים מעל גיל
סטטוס אפילפטיקוס (SE) מופיע בשכיחות הגבוהה ביותר בקרב מבוגרים מעל גיל 60
שיעורי התמותה עקב סטטוס אפילפטיקוס בארצות הברית עלו כמעט כפליים בין 1999 עד 2020, עם עליה בולטת במיוחד בקשישים בגילאי 75 שנים ומעלה ובשחורים, כך
התערבות ניתוחית הובילה לירידה בשיעורי תמותה מוקדמת במבוגרים עם אפילפסיה מוקדית עמידה לטיפול תרופתי לאחר 15 שנים והובילה להישרדות ארוכת-טווח דומה יותר לאוכלוסייה הכללית, כך
המאמר, שפורסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי, מציג קבוצה מתוך מחקר ה־CORE-VNS, שהינו מחקר פרוספקטיבי, רב־מרכזי ובינלאומי הסוקר כ־800 מטופלים ב־VNS בזמן מעקב של 3 שנים מ־16 מדינות ומ־61 מרכזים ובוחן את השפעת הטיפול בגירוי העצב הווגאלי (VNS) בחולי אפילפסיה עמידים לתרופות
מטרת המחקר הייתה להעריך את הסיכון המוחלט והיחסי של מומים מולדים משמעותיים בקרב תינוקות שנחשפו לאימהות שנוטלות תרופות אנטי-אפילפטיות(ASMs) בשלב מוקדם של ההיריון, עם דגש על השפעת הדורות השניים של התרופות
אפילפסיה אימהית מלווה בסיכון מוגבר לסיבוכים סביב הלידה, אך ברוב המקרים העלייה בסיכון נובעת מחשיפה במהלך ההיריון לתרופות נוגדות-פרכוס יותר מאשר מהאפילפסיה עצמה, כך מדווחים
שכיחות אפילפסיה גבוהה יותר משמעותית בקרב חולים עם דמנציה פרונטו-טמפורלית בהשוואה לאלו עם מחלת אלצהיימר, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA Neurology.
התקפים סימפטומטיים חריפים (ASyS), שמופיעים תוך 7 ימים מהשבץ האיסכמי, ידועים כתורמים לסיכון מוגבר לאפילפסיה לאחר שבץ ולתמותה. עם זאת, השפעת תזמון ההתקף (ביום השבץ מול ימים מאוחרים) וסוג ההתקף (כגון סטטוס אפילפטיקוס לעומת התקף בודד קצר) לא הובהרו עד כה