מחקר ה־COBRRA נועד לבחון שאלה זו.
שיטות
מדובר בניסוי קליני אקראי ורב-מרכזי שכלל מטופלים עם תרומבואמבוליזם ורידי חריף. המשתתפים חולקו באופן אקראי לקבלת אפיקסבן או ריברוקסבן. היעד הראשוני שנבחן היה שיעור הדימומים המשמעותיים מבחינה קלינית (הכוללים דימומים מז’וריים ודימומים לא־מז’וריים רלוונטיים קלינית) במהלך תקופת המעקב.
תוצאות
הממצאים הראו כי בקרב מטופלים עם VTE חריף, השימוש באפיקסבן נמצא קשור לסיכון נמוך יותר באופן מובהק לדימומים משמעותיים בהשוואה לריברוקסבן. ההבדלים נשמרו גם בבחינת תתי־קבוצות שונות של חולים. מבחינת היעילות במניעת הישנות של אירועי קרישה, שתי התרופות הציגו תוצאות דומות ללא הבדל סטטיסטי משמעותי.שיעורי הדימומים המשמעותיים מבחינה קלינית (הכוללים דימומים מז’וריים ודימומים לא־מז’וריים רלוונטיים קלינית) היו כדלקמן ל 180 יום:
-
- קבוצת האפיקסבן (Apixaban): שיעור הדימומים עמד על 7.5%
- קבוצת הריברוקסבן (Rivaroxaban): שיעור הדימומים עמד על 9.7%
המחקר הראה כי השימוש באפיקסבן הפחית באופן מובהק סטטיסטית את הסיכון לדימומים משמעותיים בהשוואה לריברוקסבן (עם יחס סיכון של 0.77), בעוד שבמדדי היעילות (הישנות של VTE) התוצאות היו דומות מאוד בין שתי הקבוצות.
מסקנות
החוקרים הסיקו כי בטיפול בתרומבואמבוליזם ורידי חריף, אפיקסבן מפחית את הסיכון לדימומים משמעותיים מבחינה קלינית בהשוואה לריברוקסבן, תוך שמירה על יעילות דומה במניעת אירועים תסחיפיים חוזרים.










תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!