טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1, בפרט Semaglutide, מלווה בעליה בשיעור אירועי ווסת חריגים, כולל דימום כבד, דימום בין מחזורי ווסת וקרישי דם, בנשים בגיל הפוריות, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Obstetrics & Gynecology. הטיפול ב-Tirzepatide הדגימה סימנים לעליה בסיכון לדימום בין מחזורים וקרישי דם.

החוקרים השלימו ניתוח סטטיסטי שהתבסס על נתונים ממאגר FDA Adverse Event Reporting System ואספו דיווחים מתחילת התיעוד במאגר הנתונים ועד מרץ 2026, עם סך כולל של 14,104,743 דיווחים.

הניתוח הוגבל נשים בגילאי 12-55 שנים, עם מספר דיווחים כולל שעמד על 4,024 עם Liraglutide, 27,469 עם Tirzepatide ו-6,060 עם Semaglutide.

החוקרים הציגו שאלות בנושא לאירועים חריגים הקשורים במחזור הווסת, תוך השוואת טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 אל מול כל התרופות האחרות במאגר הנתונים של מנהל המזון והתרופות האמריקאי כקבוצת ייחוס.

מהנתונים עולים סימנים לכך ש-Semaglutide מלווה בסיכון מוגבר לדימום וסתי כבד (יחס סיכויים מדווח על 3.51, רווח בר-סמך 95% של 2.42-5.10), דימום בין מחזורים (יחס סיכויים מדווח של 2.91, רווח בר-סמך 95% של 1.51-5.61) וקרישי דם (יחס סיכויים מדווח של 31.63, רווח בר-סמך 95% של 12.62-79.28).

החוקרים זיהו סימנים לפיהם הטיפול ב-Tirzepatide לווה בסיכון מוגבר לדימום בין מחזורים (יחס סיכויים מדווח של 1.64, רווח בר-סמך 95% של 1.09-2.48) וקרישי דם (יחס סיכויים מדווח של 5.41, רווח בר-סמך 95% של 1.96-14.96), בעוד ש-Liraglutide לא הדגים סימנים דומים.

הטיפול ב-Semaglutide גם לווה בסיכון מוגבר לאוליגומנוריאה (יחס סיכויים מדווח של 3.09, רווח בר-סמך 95% של 1.54-6.20), מחזור ללא ביוץ (יחס סיכויים מדווח של 8.96, רווח בר-סמך 95% של 2.20-36.51) והפרעות מחזור (יחס סיכויים מדווח של 2.54, רווח בר-סמך 95% של 1.65-3.90).

לא תועד קשר חיובי בין אל-וסת, ביוץ לא-סדיר, דיסמנוריאה ופולימנוריאה ובין שלושת התכשירים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מצביעים על קשר אפשרי בין טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 ובין דפוסי דימום וסתי, כאשר בבסיס הקשר ככל הנראה משלב גורמים, בהם השפעה ישירה של אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 על רירית הרחם, שינויים במטבוליזם אסטרוגן בעקבות הירידה במשקל והשפעות במורד הדרך על מסלולי קרישה.

Ob & Gyn, July 2026

לידיעה במדסקייפ