מנתונים חדשים, שפורסמו בכתב העת JAMA Neurology, עולה כי עליה בקצב ירידה במשקל במהלך עשרות שנים בין גיל העמידה ועד גיל מתקדם, מסייעת בזיהוי מטופלים בסיכון מוגבר לליקוי קוגניטיבי קל.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים מצאו קשר בין ירידה במשקל ובין דמנציה, אך כעת הם ביקשו לבחון אם קיים קשר עם ליקוי קוגניטיבי קל. מטרתם הייתה לבחון את הקשר בין שינוי במשקל ומדד מסת הגוף ובין הסיכון לליקוי קוגניטיבי קל.
מדובר במחקר מבוסס-אוכלוסיה, פרוספקטיבי, שכלל משתתפים בגילאי 70 שנים ומעלה, ממחקר Mayo Clinic Study of Aging, שהחל ב-1 באוקטובר, 2004. החוקרים אספו את נתוני משקל וגובה מקסימאליים בגיל העמידה (גילאי 40-65 שנים) על-בסיס הרשומות הרפואיות.
המשתתפים השלימו הערכה קוגניטיבית וסווגו לבעלי תפקוד קוגניטיבי תקין, ליקוי קוגניטיבי קל, או דמנציה בתחילת המחקר ובהערכות חוזרות במרווחים של 15 חודשים. החוקרים בחנו את הקשר בין קצב השינוי במשקל ובמדד מסת הגוף ובין הסיכון לליקוי קוגניטיבי קל.
במהלך מעקב ממוצע של 4.4 שנים, 524 מבין 1,895 משתתפים בעלי תפקוד קוגניטיבי תקין פיתחו ליקוי קוגניטיבי קל (50.3% היו גברים, גיל ממוצע של 78.5 שנים). קצב השינוי הממוצע במשקל הגוף בכל עשור מגיל העמידה ועד תחילת המחקר היה גדול יותר בקרב משתתפים שפיתחו ליקוי קוגניטיבי קל, בהשוואה לאלו בהם התפקוד הקוגניטיבי נותר תקין (2.0- לעומת 1.2- קילוגרמים). ירידה גדולה יותר במשקל הגוף לכל עשור לוותה בסיכון מוגבר להיארעות ליקוי קוגניטיבי קל (יחס סיכון של 1.04), לאחר תקנון למין, רמת השכלה ואלל APOE ε4.
ירידה במשקל של 5 ק”ג בעשור הקבילה לעליה של 24% בסיכון לליקוי קוגניטיבי קל. ירידה גדולה יותר במדד מסת הגוף לכל עשור נקשרה עם סיכון מוגבר לליקוי קוגניטיבי קל (יחס סיכון של 1.08).
החוקרים מסכמים וכותבים כי מממצאים אלו עולה כי עליה בקצב הירידה במשקל הגוף בכל עשור מגילאי 40-65 שנים עד גיל מתקדם הינה סמן אפשרי לליקוי קוגניטיבי קל ועשויה לסייע בזיהוי מטופלים בסיכון מוגבר לליקוי קוגניטיבי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!